יומן חלל

(המשך)

היום כבר לקראת סיום, ולמרות היום המטורף שעברה בעבודה, טלפונים, משימות, בוס עצבני (היא בטוחה שהוא לא זיין מזמן, ומתפללת כל יום שזה יקרה מהר), היא חשבה בהתרגשות על הצעד הנועז שהחליטה לעשות בלילה שעבר, וקיוותה שהכל יעבור בשלום, ושלפחות ישתו כוסית מהיין שהיא קנתה במיוחד באותו הבוקר.

היא סיימה מהר משימות אחרונות ויצאה מהר לביתה להתכונן לערב שהיא בכלל לא יודעת מה יהיה סופו ולאן הוא יתגלגל מהרגע שהיא תדפוק בדלת של השכן המסתורי.

היא הגיעה לביתה, התקלחה והתבשמה לקראת הערב, התעטפה במגבת ויצאה למרפסת, קפה וג'וינט, כדי להרגיע את הסערה שמתחוללת בתוכה, היא אף פעם לא הייתה כל כך ישירה, אף פעם גבר מסתורי לא הסעיר את מחשבותיה וחלומותיה בלי ששמעה אפילו את קולו, צמרמורות של התרגשות ופחד חלפו בגופה.

רעש מכונית שנכנסת לשכונה הפריע למחשבותיה, היא הסיטה עיניה לכיוון הרחוב, מזהה את המכונית שלו, מרגישה את הקפיצה הקלה בחזה, הלב מגביר את קצב נשימתה הופכת לכבדה יותר, ומחנק של פחד מטפס בגרונה, הוא יוצא מהרכב, נראה פתאום יותר גבוה, יותר מרשים, לפי הבגדים והתיק הוא חזר מהחדר כושר, היא יכלה לדמיין את ריח הבושם שלו מהול בריח הזיעה, היא הרגישה את הרטיבות בין רגליה והחליטה לעצור את הפנטזיה וללכת להתלבש ולהתכונן לערב שיתחיל בקרוב.

שמלה שחורה קטנה וצמודה, ללא חזיה, חוטיני שחור, וסנדל עקב לא גבוה מידי. בקבוק יין ביד אחת ובשניה תיק קטן עם סיגריות וג'וינט למקרה וזה יתבקש, היא נעמדה מול הדלת שלו, מנסה להסדיר את הדופק והנשימה, מריצה לעצמה את כל הסיבות בראש למה זה רעיון דפוק, ולמה היא צריכה להסתובב ולברוח משם. 

היא כנראה נקשה על הדלת, בין כל המחשבות המטורפות שעברו לה בראש היא כנראה לא שמה לב, הדלת נפתחה, והנה הוא עומד מולה, מריח בדיוק כמו שדמיינה, מרשים יותר מקרוב, היא הרגישה את החיוך עולה על פניה, היא אהבה את מה שהיא ראתה ונראה שגם הוא נהנה להסתכל עליה.

היא הגישה לו את הבקבוק, ומלמלה משהו נבוך על שכונה חדשה, בית חדש, ולחיים, בזמן שהוא לקח את הבקבוק מידיה, סוגר את הדלת מאחוריה, היא נעצרת, מסתכלת על הדירה, ומרגישה אותו נעצר מאחוריה, קרוב אבל לא נוגע, יודעת שהוא מסניף את ריחה אליו, היא מסתובבת אליו, היא רוצה להסתכל לו בעיניים, היא מרימה את מבטה אליו פניו מחייכות, עיניו כהות עמוקות, חודרות, הם נעצרו, הסתכלו, שתקו לרגע, היא טבעה בעיניו, קולו הגיע אליה כמו גל מרחוק, "אז נשתה?" היא חייכה אליו והנהנה בראשה, מההתרגשות שבקרבתו גם ככה לא יצא לה קול אז היא לא התאמצה, רק חייכה והנהנה.

הוא הוביל אותה לספה שבסלון, והלך למטבח להביא שתי כוסות, היא הביטה מסביב, היא אהבה את הפשטות והסדר בדירת הרווקים המרווחת שלו, הוא חזר עם שתי כוסות יין, מפריע לה לסרוק את הדירה ואולי לגלות עליו עוד דברים, הוא מזג לשניהם, הגיש לה כוס, ואז שוב נפגשו עיניהם, היה לו חיוך מדהים, ומבט שלקח ממנה את כל המילים.

אז היא ידעה שהלילה הולך להיות מעבר לכל דמיון... 

(המשך יבוא...)

💜