יומן חלל

ערב שקט בבית...

מזמן לא היה לי שקט בבית...

זמן למחשבות בלי הפרעות, זמן לבחון דברים בצורה יותר מפוקחת... 

אני יודעת מה אני צריכה לעשות ולא עושה, אני יודעת מה אני לא צריכה לעשות ובכל זאת עושה...

אני תמיד מכריזה שאני לא מזוכיסטית, נראה לי שאני מזוכיסטית רגשית, אני תמיד נמשכת למה שבסוף יכאב לי בנשמה, אני מנפצת את כל נורות האזהרה, אוטמת אזניים לקולות המכוונים, וצועדת לעבר הכאב הבטוח...

ולפעמים אני תוהה אם אני מחפשת כאב שיכהה את הכאב התמידי שנמצא בתוכי, האם אפשר להכהות את הכאב הזה? 

מחשבות כואבות...

ערב טוב

💜