לפעמים חוסר מודעות זו ברכה...
כבר כמה ימים שאני לא מודעת לתאריכים, לימים, לשעות...
קמתי הבוקר עייפה מאוד אבל עם חיוך קטן, היום אמור להיות יום טוב... (שלישי וזה...)
פותחת את הנייד, והדבר הראשון שקופץ לי לעיניים זה התאריך... תאריך מקולל!
היום לפני שבע שנים קרס עלי עולמי והחיים השתנו לנצח...
בשבילי כל יום זה מאבק, כל שניה היא זיכרון, אבל התאריך הזה ישאר חקוק במוחי בדם...
שבע שנים עברו, מדהים איך הזמן עובר, החיים ממשיכים, רק בתוכי אותה תחושה שחורה שלא משתנה, בור שחור שאין דרך למלא אותו, חלל ריק בתוך הנשמה... כאב מתמשך...
היום זה התאריך הלועזי, עוד מעט העברי ואני אלך לבית קברות, לשבת איתו קצת, לספר לו כמה אני מתגעגעת...
היום זה היום שכל שניה ממנו אני מתה קצת...
לא מחפשת להתחזק היום, אין על מה ועל מי להישען, היום זה אחד הימים שאני מרשה לעצמי להתפלש בצער, להציף את רגשות האשמה, ולשטוף את הכאב בדמעות...
בוקר טוב
💜
