יומן חלל

מהימים האלה שהשקט יותר רועש ממסיבת טראנס באמצע היער... 

יושבת במרפסת המפורסמת, אצל אחי בבקעה, נס אחרון לפני היציאה חזרה הביתה...

מנסה לברר את פשר הרעש בתוכי, מנסה לכתוב אבל המילים מתערבבות, מחשבות לא קשורות קופצות, הקולות מהבית יותר רועשים מתמיד והרצון לחזור לפינה שלי, לבית שלי, חזק מתמיד.

מלא זמן שלא כתבתי, ניסיתי, המילים לא יצאו החוצה מהראש... הדפים נותרו ריקים, גם אני ריקה בתקופה האחרונה, מרוקנת מאנרגיות, מרוקנת מחשקים או רצונות, נוטפת ארס וציניות...

החג הזה שאמור להיות שמח, כולם ביחד, אני מסתכלת על כולם מהצד, לא מבינה מה אני עושה פה, לא מתחברת לכלום, מרגישה כועסת, ואין לי על מה לכעוס, יש מתח באוויר, ואולי המתח הוא רק בתוכי?

רוצה הביתה...

💜