בוקר במרפסת...
בלילות האחרונים אני מצליחה לישון יותר טוב, משהו מתחיל להרגע בתוכי, וזה עושה לי טוב.
אני מחפשת סיבות לכל דבר, הופכת כל סיטואציה לכל כיוון, מפרקת אותה לגורמים, ומנסה להבין אותה, הפעם אני לא נוברת בתוכי למצוא סיבות, נותנת לדברים לקרות, זו כנראה הדרך היחידה בה הראש מתרוקן ממחשבות סתומות...
אולי ההחלטה לחפש מקום עבודה חדש, אחרי תקופה בה חשבתי שמצאתי את המקום שלי, היא זאת שהרגיעה אותי, הרי לעבוד במקום בו לא מעריכים אותי ואת העבודה שלי, זה לא המקום בשבילי....
ביום שהחלטתי שאני לא מתפשרת על עצמי יותר, לא בוחרת דברים מתוך נוחות, לא מפחדת יותר להגיד "לא!" הרגשתי שאני עושה נכון לעצמי, ואכן זה עושה לי טוב, הדרך שעברתי עד היום פתאום נראת כל כך נכונה, לא מצטערת על כלום!
יש אנשים בחיי שדואגים שאשאר במסלול הטוב, לא נותנים לי ליפול שוב למקומות חשוכים, ולמרות כל הפעמים בהן חשבתי שזהו אני שוב בתחתית התחושות, הם דאגו להראות לי שזו עוד מהמורה בדרך ושאני רק צריכה להסתכל טוב ולראות את הדרך לעבור אותה, לבד לפעמים קשה לראות את הטוב, אנחנו הרי נהנים לשקוע בתוכנו, לבכות על מר גורלנו, ולחכות שמישהו יושיט יד וירים אותנו, אז הפסקתי לחכות, נכון לפעמים נשענת על אחרים, אבל זה רק כדי לקבל חיזוקים לכך שאני בדרך הנכונה...
הבוקר מתעורר סביבי, אנשים עובדים, ציפורים מצייצות, ושקט שנקטע רק מרעשי מנועים...
האוויר הקריר של הבוקר מרגיע את הגוף, והירוק מסביב מרגיע את העיניים...
זמן לעוד כוס קפה במרפסת לפני שמתחילים החום והלחות ואז לא אוכל לשבת פה יותר...
דברים טובים קורים מאז שהחללית קורקעה, המסע נמשך אבל לא בחשכה.
💜
