לפני 5 שנים. 2 באוגוסט 2019 בשעה 4:10
ערה כבר מארבע לפנות בוקר...
הרבה מחשבות העסיקו אותי...
בכל פעם שאני נפגשת עם המוות אני משתעשעת איתו, אני כואבת ובוכה, ובתוכי כל מה שבא לי זה להשכב על האבן הקרה באמצע הלילה להסתכל על הכוכבים, ולהרגיש את כל המתים שלי מסביבי...
יש בתוכי הרבה פחדים, מהמוות אני לא מפחדת, המוות הוא וודאי, הוא ברור, הוא חד משמעי, הוא ניצחי...
האם זה אומר שאני מפחדת לחיות?
החיים לא ודאיים, כלום לא ברור עד הסוף, אין דבר שהוא חד משמעי, והחיים לא נמשכים לנצח...
מהקרקע דברים נראים גדולים מידי...
הולך להיות יום ארוך מלא בגעגוע ישן וחדש...
בוקר טוב
💜
