יומן חלל

ארבע מילים שהופיעו על המסך שלי השאירו אותי בלי נשימה ובלי מילים, הלב איים להתפרץ מהחזה ובמשך שניות ארוכות בהיתי במסך קוראת את המשפט הקצר שוב ושוב...

- תהיי מוכנה עוד שעה!

- (דממה)

- אני מבין שנעתקה לך הנשימה, הזמן זז, עופי למקלחת!

- עפה!

כן עפתי! ריחפתי, לא הבנתי למה אני נכנסת אבל ידעתי שהפעם אסור לי לסרב או לדחות, הזדמנות כזו כנראה שלא תחזור בקרוב...

התקלחתי מהר, לבשתי שמלה בלבד, מחשוף עמוק מקדימה ומחשוף גדול מאחורה.

יצאתי אליו, הלב עוד רגע מתפוצץ מלחץ והתרגשות, בכל זאת שבועות של שיחות, מתקרבים, מתרחקים, ואפילו פעם אחת לא ראיתי אותו...

נכנסת לאוטו שלו, נבוכה מתרגשת, מקבלת חיבוק ונשיקה עוצמתיים, ועדיין לא מצליחה להשתחרר.

תוך כדי נסיעה, בין הסברים שלי לכיוון המקום אליו רצינו ללכת, לבין המבוכה שחונקת אותי, הוא מתחיל לשלוח ידיים, מלטף תחילה את הירך, מתקדם לכיוון הדגדגן ומהרגע שהוא נגע בו הוא לא הניח לו כמעט!

הגענו לנקודה המבודדת אליה נסענו, ישבנו ודיברנו, על הכל...

בין הדיבורים והסיפורים אני מוצאת את עצמי כל פעם בתנוחה אחרת, בהתחלה שוכבת על הגב והראש שלו בין הרגליים שלי, לשון חוקרת ומגרה את הדגדגן, שפתיים מנשקות, שיניים נושכות, ואני מתפתלת, וגומרת שוב ושוב...

ואז שוב מדברים, צוחקים...

ואז אני מוצאת את עצמי בין רגליו עם הזין שלו בפי, ואני מוצצת, שואבת, מלקקת, עד שהוא תופס בראשי ומכניס את הזין שלו עמוק לתוך גרוני, מסובב אותי עם הגב אליו, מחדיר את הזין בבת אחת לישבני, ואני בין כאב לתענוג, גונחת וצועקת, גומרת שוב ושוב, משפריצה מהכוס בזמן שהוא מזיין לי את התחת נעזר בשיערי כדי להגביר את עוצמת החדירה ולהעמיק את הזין בתוכי.

כל כמה זמן כשהוא מרגיש שרגלי כבר לא נושאות אותי הוא עוצר, נותן לגופי קצת מנוחה, אני מסדירה נשימה, מתיישבת על הספסל מחכה שהרעידות ברגלי ירגעו קצת לפני שאנחנו ממשיכים...

במשך שבע שעות, גמרתי בלי סוף!

הוא פשוט היה מדהים! כל מה שתארתי לעצמי ועוד קצת...

24 שעות אחרי השרירים תפוסים, הצוואר תפוס מהמשיכות והנשיכות, התחת כואב כאילו עברה בתוכו משאית... והחיוך... החיוך לא ירד מפני אפילו לא לרגע...

חזרתי הביתה מפורקת, כואבת, אבל רגועה ומאושרת...

אולי פעם אזכה לעוד יום מטרף שכזה...

עד שזה יקרה נשאר לי רק לפנטז...

ערב טוב

💜