לפני 4 שנים. 27 בספטמבר 2019 בשעה 20:29
ואני בכלל לא יודעת חשבון...
מהרגע שחזרתי מהעבודה אני במיטה.
אני מותשת ממחשבות...
המחשבות שלי מתפרסות על גבי שבע השנים האחרונות...
כמה נמוך נפלתי בשנים הראשונות, כמה מעידות איומות היו בשנים לאחר מכן, וכמה חסרת רגש נשארתי היום...
לא אוהבת את עצמי בכלל ככה!
לא מתאים לי לאבד ככה את התמימות ששמרתי עליה כל השנים...
אז אני כבר לא תמימה, ולמדתי לא להאמין לאף אחד עד שמוכיחים לי אחרת ( ועדיין נופלת לפעמים במילים יפות, ורגשות מזוייפים)...
העולם לא מחייך אלי מהרגע שאיבדתי את החיוך הפנימי, והוא נעלם בתוך הריק הזה, בתוך הוואקום שנוצר בחיים שלי...
שמתי לב שבחודשים האחרונים הפסקתי לאכול, לא מסוגלת לאכול כלום, הכל מגעיל וטפל...
אני הולכת ונעלמת לתוך עצמי כל יום קצת, גם פיזית וגם נפשית...
מתי יגיע הסוף כבר?
זה סרט רע בלי סוף...
ואני זקוקה לשקופית אחת...
THE END
