יומן חלל

ערב שישי הגיע...

שבוע רודף שבוע, הזמן עובר...

כל הזמן מנסה להתנהג כאילו הכל טוב, לא נותנת לאנשים לראות ולהרגיש את מה שמתחולל בתוכי כבר זמן רב.

דוחקת את המחשבות, התחושות, הרגשות, והדמעות לפינה, ומציגה פנים שמחות...

אבל כל מה שאני רוצה באמת זו כתף רחבה להניח עליה ראש, לתת לדמעות לפרוץ בלי מעצורים ובלי שאלות, וידיים חזקות שיעטפו אותי ויחבקו עד שארגע...

חסרה לי אינטימיות אמיתית, חסר לי המקום הזה בו אני מרגישה נאהבת, בטוחה...

סופי השבוע מדגישים את הלבד, והריקנות פושטת בהכל...

לא רוצה למלא רגעים בדברים חולפים...

יותר מידי מחשבות...

יותר מידי חוסרים...

יום שישי הגיע...

שבת שלום!