יומן חלל

יש כל כך הרבה דברים שאני "לא"...

יש כל כך הרבה דברים שאני "כן"...

למה זה כל כך פשוט לדבר על כל מה ש"לא"?

כשאני מתחילה עם ה"לא" אני בעצם מתגוננת, עוטפת את עצמי בעוד הגנות, הודפת ממני אנשים על דרך השלילה.

כשאני מדברת על כל ה"כן" אני מרגישה חשופה, כל פינה רגישה נחשפת בפני, ועוד לפני התגובה, אני תמיד מתמלאת מבוכה, כל חשיפה אפילו הקטנה, מביכה אותי, מעמידה אותי מול עצמי, ואני שופטת את עצמי לחומרה, תמיד מצפה לשפיטה מהצד השני...

אז אני מדקלמת את כל ה"לא" בכל הזדמנות, אוטמת את כל הפינות הרגישות, נמנעת ממבט פנימי כדי לא להתמודד עם עצמי...

אני לא מסוגלת להתמודד אם עצמי, יותר מידי מפחיד אחרי כל כך הרבה שנים להסתכל פנימה ולשחרר את השדים שמגרדים את נשמתי וצובעים אותה בשחור...

שוב המחשבות שגוררות אותי למטה...

שוב התחושות שגורמות לי להנעל בתוכי...

אני כל כך לא...