יומן חלל

אני שוב נוגעת בגבולות, משחקת בראש עם מה ש"אסור"...

יודעת שצריכה לעצור...

בתוכי יודעת למה שמתי גבולות במקומות מסויימים...

אבל המשיכה הזאת לריגוש...

גם כשכל הנורות האדומות נדלקות אני מתעלמת מהן...

ההליכה הזו על הגבול, ההתעלמות מכל מה שאמרתי לעצמי בעבר, הקונפליקט שאני יוצרת לעצמי בראש, זה מרגיש לי כמו פרפר שנמשך לאש...

ואני כועסת על עצמי שאני לא מפסיקה,

דפיקות הלב המואצות מגיעות עם התרגשות ופחד...

וכמה שאנסה להתכחש לכך זה מחרמן אותי, ומרטיב...

אני מנסה להתרחק מהשוליים, לא להתפתות, אבל נמשכת לשם שוב ושוב...