מהיום בו הכרתיך הלכתי בעיקבות האהבה
במודעות שהמקום לא טוב לי שאתן מעצמי וכנראה לא אקבל בחזרה.
כך היה.
השנים עברו,הקמתי בית ,משפחה משלי.
כנגד כל הסיכויים שם הצלחתי.
ילדים לתפארת
עבודה, סדר יום, הצלחות.
תמיד מסומנת :
"תראו אותה, הצליחה כנגד
כל הסיכויים"
מתחת לפני השטח הכל ביעבע.
מלכת האיפוק.
עד ש... גרמת לי למרוד בך.
גרמת לי לאבד בך את האמון גרמת למצב שבו רציתי לאבד את עצמי ,פשוט להעלם לא להתקיים יותר בגלל מילים,לא האמנתי לעולם שממך יצאו מילים כאלו כלפי.
עד היום שאני חושבת על זה אני מצביעה על אותה שיחה כמפנה של חיי,פגעת,רמסת אותי במחי יד ולשון הסליחה של אח"כ כבר לא שינתה כלום המילים עדין מהדהדות.
כן, עד היום למרות שעברו כמה שנים מאז וכל מה שלא עשית מאז בניסיון לכפר על זה, לי כבר לא שינה.
אני את ההחלטה קיבלתי.
אמרת לי לפני זמן מה : "אני יודע שאיבדתי אותך"
שתקתי,התבוננתי בך,עיניי התמלאו דמעות ולא הגבתי רק הנהנתי בראשי ללא מילים.
זה נכון
איבדת אותי עקב המילים שלך.
הרגשתי חמלה עצומה, לא רחמים.
על מה שכבר לא יהיה
ועל מה שהיה.