עץ הברוש עומד איתן
בשעת סערה הוא מתנודד אך אינו נשבר, בקיץ הוא צובר אבק ובגשם הכל נשטף.
לקחתי תרמיל ארזתי בו את היעד, את הכנות שלי ואת האמונה בצדקת הדרך ואת כל כוחתיי הנפשיים ויצאתי לדרך.
תכננתי מסלול לקחתי בחשבון את הצמתים ואת תמרורי האזהרה.
ידעתי שיהיה בכלל לא פשוט ומאידך שזה חייב להעשות, הגיע הזמן.
בדרך פגשתי אותך.
לא סיפרתי על הנסיבות שגרמו לי לצאת ליעד, רק על היעד.
עם הזמן הבנתי שזה לא הוגן לא לחשוף הכל, הרגשתי צורך בשקיפות.
חשפתי מעט ועוד קצת בכל פעם חלק נוסף בתצרף של חיי.
היתי בטוחה ששם זה יסתיים, ציפיתי לזה בכל פעם ששוחחנו או נפגשנו..."הנה היום זה יקרה"
זה לא קרה,
פלא.
ועם הפלא הזה אני מתהלכת, פעם בוכה ופעם צוחקת, נופלת וקמה.
לעיתים מבולבלת, אובדת עצות וזקוקה לאיזון, מקבלת וממשיכה הלאה.
חשה את הרוח הגבית, את העוצמה שמועברת אלי.
אתה עץ הברוש בדרכים הפתלתלות.
בשעת סערה מתנודד קלות מהרוח אך לא נשבר.
עץ הברוש שלי.