חשבתי שהכלוב שונה שהרי צריך לתת אמון באדם על מנת להתמסר, להתעצם.
עם הזמן אני מבינה שהוא לא שונה מכל מקום אחר...
כולם מזיינים את כולם, כולם מלכלכים על כולם, "אהבות" מוגדרות לנצח ובהינף יד נמקות ונמחקות ולמחרת יש כבר "אהבה" חדשה.
מזל שאני שונה, מזל שאני חשדנית ומזל שאני כאן לא מתוך אונס בילדות או גילוי עריות או כל דבר אחר טראומטי חוץ מכמה מלחמות שזכורות לי בילדות.
מול הטראומות בגיל בוגר יותר מתמודדת מולם ואפילו מחבקת אותם בהשלמה.
אני פה כי בחרתי להיות פה.
אני פה ולמרות כך זאת אני שומרת על עצמי עד כמה שניתן עד כמה שאני חושבת כאם, כאישה.
בסך הכל אנו פה קודם כל בני אדם, הורים, אחים, ילדים של מישהו.
אז יגידו ואמרו גם שאני נאיבית, פחדנית, לא נחשפת, חצופה,לא נותנת הזדמנות לעצמי...
שיגידו.
נפלתי וקמתי הרבה בחיים, עשרות פעמיים אולם תמיד הלכתי עם האמת שלי גם אם לקח זמן להוציא את מה שבלב.
דווקא המקום הזה אמור לכאורה להיות המקום הכי בטוח לנו.
כאנשים שונים מעט מהנורמות הקיימות, לנו כ.. מחפשי חופש נשימתי
חופש מדעות קדומות.
יותר נעים להיות אנשים טובים גם אם אומרים עליך...נאיבית.
אני לא נאיבית. מעולם לא הייתי.
אני שותקת!
רואה הכל ושותקת עד כשמגיע הזמן לאמר.
כשהזמן מגיע וכמובן שרק אני מחליטה מתי הזמן הנכון, אני אומרת לפוגען בפניו, אומרת הכל בלי להסס או לחשוש.
זו דרכי וישנם דברים שלא משתנים ולא משנה היכן תהיה ובחברת מי תהייה.
