בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ערות

אל עמקי נפשי
לפני 5 שנים. 7 ביוני 2018 בשעה 17:43

מה שבא לי לעשות עכשיו, זה לכסות לך את העיניים, ככה בחוזקה, בקשירה אחת. להכניס אותך לעולם של חוסר ודאות ופחד, במכה אחת. לשמוע את הלמות ליבך זועקות ולא את השפתיים.

להריח אותך, את חוסר השליטה, את התלותיות המוחלטת, הפחד מהלא נודע.

להוביל אותך מהגרון. להרגיש את הדם החם שמרחיב את העורקים. בכאב ובשתיקה גמורה, עד לקיר שם תעצרי.

 

להורות לך לפסק רגליים - חסר לך אם לא. הידיים שלך קשורות, למקרה שחשבת לזוז. הידיים שלי, כבר התנתקו מהגרון, אל השיער המעורסל חזק אל תוך לפיתתי, נותן לך להרגיש את כל הזרמים, אל התחושות המתרוצצות במוחך, מנתקות אותך, מאלצות אותך להישאב לרגע.

 

למקרה וחשבת שהכל חזק, טעית. אצבעותיי השמאליות כבר גולשות מהשיער, בעדינות מופתית, כאילו לא מורגשות. אבל אצבעותיי הימניות סותמות לך את הפה, מווסתות את הנשימה, מונעות ממך להשמיע גניחה, הקלה שבקלות.

הציווי שלי תקיף. דורש ממך להבליט את האגן, שבעוד רגע יהיה חשוף ופעור לכבודי. האצבעות יורדות מטה, בחוזקה הולכת ומתגברת, כשנימי דמי גם הם פועמים, משתלטים עליי, מוציאים את החיה שבתוכי.

אני מרחיב את שתי אצבעותיי, מסמן וי, והן, נושקות לשפתייך התחתונות. מסמן לעצמי ניצחון, נושם, מתענג את הרגע שלפני וברגע אחד סוגר את אצבעותיי על שפתייך הרטובות, הנפוחות.

אני מצפה למעידה, לכישלון, כי הרי  גניחה מסוג זה לעולם לא ניתן לעצור.

תחתונייך נצמדות חזק ללחיים, מאוגרפות בידי, מוציאות אותך משיווי משקל, ממחישות כמה את קלילה ושברירית.

 

אני מפשיט אותך ורואה אותך חשופה וכנועה, מוכנה כעת לכאב המיוחל. ואני כמעט ומוותר, כל כך רוצה כבר לחדור אלייך ככה, בדיוק ברגע הזה. אבל שליטה היא בראש ובראשונה משמעת עצמית.

נשימה עמוקה. 

לחי אדומה.

הכאב חזק.

פועם.

שנינו מסוחררים.

אני מרגיש אותך.

חשופה מתמיד.

מקבלת אותי כמו שאני - חיה.

אני מתמלא ברגש חם.

מסניף אותך.

את ריחך.

את ריחך המיוחם- קורא לי לחדור.

עברנו את השלב המהיר, את יודעת, עכשיו אנחנו זוג נאהבים.

אני רוצה אותך, לנשק אותך, להרגיש אותך.

אני מנשק אותך בעדינות. נשיקות קלות על הישבן. מעביר את לשוני הרטובה בקו הזה שמפריד בין שני החורים. סולל לעצמי נתיב עמוק אל תוך חור ישבנך, שכל כך רוטט. 

עכשיו את יכולה לגנוח. אני רוצה לדעת כמה טוב לך.

 

חודר אלייך מתוקה שלי. מתענג מהרגע בו את גומרת, חסרת עכבות, נאחזת בהווה.

 

אני גומר איתך, בעצמי מתנתק, ולרגע אחד, קטן מאוד, קטן מדיי, אני מרגיש שלם.

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י