הייתי אז בן שבע-עשרה שנה, איש צעיר יוצא דופן. ביחס למאה עניינים התבגרתי בטרם עת, ואילו במאה עיניינים אחרים פיגרתי לעומת אחרים וגיליתי חוסר ישע. כאשר הייתי משווה עצמי מפעם לפעם עם אחרים, חשתי גאווה ויהירות, אך בעת ובעונה אחת הייתי גם נדכא וכנוע. תכופות נחשבתי בעיני עצמי לגאון, ותכופות למטורף למחצה. לא עלה בידי לקחת חלק בשמחותיהם ובחייהם של בני גילי, ולעיתים קרובות הייתי מאכל עצמי בטענות ובדאגות בשל היותי מנותק מהם, כביכול, ללא תקווה, כאילו החיים סגורים בפני.
בזמן ההוא הכרתי את יהונתן, שבעצמו היה תמהוני מגודל, והוא שלימד אותי לנצור את האומץ ואת דרך הארץ לעצמי. הוא מצא במילותי, בחלומותי, בדימיונותי ובמחשבותי דברים הראויים להערכה. הוא התייחס אליהם ברצינות ודן בהם בכובד ראש ותוך כדי כך המשיל את משלו.
"סיפרת לי," אמר, "שאתה אוהב את המוזיקה מפני שאינה מוסרית. שיהיה כן. אבל אתה בעצמך אינך צריך להיות כבול למוסר המקובל! אסור לך להשתוות אל אחרים. אם הטבע ברא אותך כעטלף, אסור לך לרצות ולהפוך לבת יענה. לעתים אתה מחזיק עצמך למוזר, אתה בא אל עצמך בטענות על שדרכיך הן שונות מדרכי הרוב. זאת עליך להשכיח מן הלב. התבונן באש, התבונן בעננים, ברגע שתבואנה התחושות ויישמעו הקולות בנפשך, תתמכר להם ואל תשאל תחילה אם הדבר מוצא חן בעיני האדון המורה, או האדון אבא או בעיני של אלוהים כלשהו! אם אמנם תעשה כן, תשחית את מידותיך, תעלה על משעול הבורגנים ותיהפך למאובן. יקירי, אלוהים שלנו הוא השמיימיות הטהורה ביותר והשטן המעופש ונורא מכל. לאלוהים אין אין טענות כנגד אף אחת ממחשבותיך או חלמותיך. אולם הוא ינטוש אותך אם תסתגל בסופו של דבר אל הנורמות המקובלות ותהיה ללא דופי. או אז יעזוב אותך ויחפש סיר חדש בכדי לבשל בו את מחשבותיו."
בין כל חלומותי היה אותו חלום אהבה הנאמן ביותר. לעיתים קרובות-קרובות פקדני חלום זה. הייתי נכנס לתוך ביתנו הישן כשמעל ראשי מתנוססת ציפור דרור. ביקשתי לאמץ אל חזי את אמי, אך במקומה חיבקתי אישה גדולה שהיתה ספק גברית ספק נשית. נתייראתי מפניה ואף על פי כן נמשכתי אליה בתשוקה לוהטת ביותר. על חלומי זה נבצר ממני לספר לחברי. גיליתי לו את כל שאר צפונותי, פרט לחלום. ראיתי בו את פינתי, את סודי, את עתידי.
לפני 6 שנים. 29 במרץ 2018 בשעה 9:43