|
|
|
תצטערו.
תשמחו.
תתלשו שערות .
תיבבו בשקט.
תצאו במחולות.
תרימו כוסית.
תלבשו שק ותפזרו אפר על ראשיכם.
תברכו.
תקללו.
תשירו שירי קינה וחורבן.
תשירו שירי שושנה דאמרי.
רק אל תשארו אדישים.זה לא.
זה:
חנפנים
שקרנים
נצלנים
שחצנים
בטלנים
שמחים לאיד
חסרי עמוד שדרה
אטומים
פסימים
ו..עורכי דין . אופס.
הגעתי מאוחר.
נכנסתי לחדרו.
לא חייכתי.
זקפתי גבי.
הנחתי שתי ידיים על השולחן שלו.
העיף מבט מהיר למחשוף שלי.
הרים גבה אחת תוהה.
שני משפטים מהירים.
אדרנלין.
עיניים שנפערו בתדהמה.
חיוך משוחרר שעלה על שפתי.
סיבוב גב מהיר.
יציאה בצעד קליל, כמעט ריחוף מחדרו.
שחרור אוויר לא מבוקר.
אדמומית על לחי.
הקלה.
הלכתי.
עכשיו זה רשמי.
יש!!
נו .
זה לא רק בגלל שהוא חרא ואני שווה, המון- הרבה -מלא, יותר .
זה לא רק בגלל שהוא חושב את עצמו ולוקח את כל הקרדיט אליו
זה לא רק בגלל שהוא אפס מאופס ולא מוערך ולכן זה גם דבק בי.
זה גם כי הייתי רוצה לראות את הפרצוף שלו כשאודיע לו... גם בגלל זה.
באותו יום אבוא עם המחשוף הכי גדול שלי (כזה שכמעט לא מקובל במקומות עבודה מסוג זה שאני עובדת בו) וגם אאחר קצת , בכוונה.
וכשהוא יקרא לי אליו לחדר וידבר אלי מבלי שהוא מרים את העיניים לעברי אני אגיד לו בערך כך:
"אין בעיה, XXX, אכין את המסמך הזה שאתה לא מסוגל להכין "(יאמר באופן אגבי בהחלט), "אה, עוד משהו, אצקצק בקול קטן" (אז כבר אהיה מחוץ לדלת ורק אכניס את הראש חזרה לחדרו), "משהו באמת קטן, תתחיל לספור לאחור 14 יום... (אז אחייך חיוך זוויתי בלי העיניים ואצא )".
עוד בדיוק שלושים יום ואני הולכת.
זהו! החלטתי. לא רוצה יותר.
למה? כי הוא מגעיל אלי ואני שווה ומגיע לי יותר.
גם אם לא יהיה תחליף, אני הולכת וזה סופי.
הספירה לאחור החלה.
30.
.
.
היא אומרת לי שאכזבתי אותה.
היא אומרת לי שחשבה שאני חברה .
היא אומרת לי שציפתה ממני.
היא אומרת לי שכשלי היה אז היא היתה.
היא אומרת לי שבאה לה ממש לשכוח ממני.
היא אומרת לי שעבור רגעים כאלה ממש צריך.
היא אומרת לי...
ואני שותקת, חושקת שיניים, מתאפקת שלא לבכות ושותקת.
צדק הוא עניין יחסי, אבל עכשיו תורה להיות צודקת.
אני? אני אהיה חכמה.
היא לא חיכתה לי ואומנם לא הייתי לבד באמת,פיזית, אבל עדיין הייתי לבד, איכשהו.
חשבתי בשלב מסויים שהיאוש הזה יתפוגג, אבל לא , הוא רק נעשה יותר נוח.
היתה מוסיקה טובה, וחשבתי שתהיה יותר נדיב.
לא היו לי אשליות בכלל בקשר לכלום.
אתה מבין?
אם כבר למות כמו כלבה
אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזה...
לונדון.
אה, כן הייתי בלונדון.
לא אמרתי לכם?
😄
סיכום: נעליים.חולצות.מלא קפה.אחלה שמלה.לונדוני שחיזר.צחוקים.חם.קר.ריקודים.בירה.380 ליש"ט. אחותי שילמה.
השנה זרקו אותי פעמיים ממקום גבוה.
פעם אחת זרקו אותי מהעבודה, נחתתי על הרגליים, כמו חתולה.
פעם שניה הוא זרק אותי ונחתתי על האספלט עם הפנים למטה,
עם האף מחוץ על השחור של הכביש.
עד עכשיו הריח של האספלט באפי והחום השחור שלו מבעיר את לחיי.
עד עכשיו.
aide !
------ ayuda !!
----- --- hilfe !!!
------------ aiuto !!!
------------------ hulp !
----------------------- help !!
הצילו!!!
רוצה מכות (ולא מכות כאלה, לא מכות ממך, לא מכות שאבכה מהם, רוצה מכות וזהו).
רוצה לבכות (לא רוצה לבכות סתם ובטח לא לבכות ממכות, אבל רוצה לבכות . מאוד רוצה)
רוצה לברוח (לא בגלל שאני בוכה ולא בגלל שקיבלתי מכות, רוצה לברוח בגללך)
רוצה את עצמי בחזרה (לא בגלל המכות, בגלל המכה, ההיא)
ואני לא רוצה הצעות. סליחה. לא רוצה הצעות לקבל מכות. ולא סיבות לבכות ולא סיבות להשאר ולא לברוח ולא סיבות לברוח וגם להישאר.
רוצה אותך.
