לפני 18 שנים. 29 בינואר 2006 בשעה 15:58
נו .
זה לא רק בגלל שהוא חרא ואני שווה, המון- הרבה -מלא, יותר .
זה לא רק בגלל שהוא חושב את עצמו ולוקח את כל הקרדיט אליו
זה לא רק בגלל שהוא אפס מאופס ולא מוערך ולכן זה גם דבק בי.
זה גם כי הייתי רוצה לראות את הפרצוף שלו כשאודיע לו... גם בגלל זה.
באותו יום אבוא עם המחשוף הכי גדול שלי (כזה שכמעט לא מקובל במקומות עבודה מסוג זה שאני עובדת בו) וגם אאחר קצת , בכוונה.
וכשהוא יקרא לי אליו לחדר וידבר אלי מבלי שהוא מרים את העיניים לעברי אני אגיד לו בערך כך:
"אין בעיה, XXX, אכין את המסמך הזה שאתה לא מסוגל להכין "(יאמר באופן אגבי בהחלט), "אה, עוד משהו, אצקצק בקול קטן" (אז כבר אהיה מחוץ לדלת ורק אכניס את הראש חזרה לחדרו), "משהו באמת קטן, תתחיל לספור לאחור 14 יום... (אז אחייך חיוך זוויתי בלי העיניים ואצא )".
