יש גבול לפינוק?

חלמתי הלילה על האחד ההוא, the one that got away. 
רציתי להיות שלו כבר בדייט הראשון, כשישבנו על הדשא מול הים שעות. 

חלמתי הלילה שהוא לצידי, העיניים הכחולות שלו מביטות בשלי כשהוא מעלי, בתוכי, גונח ונאנק. 

למה לא יכולת להיות פה בזמן הנכון כדי שנהיה ביחד עכשיו, במיטה הזו, האצבעות שלך עוברות מהכוס אל הפה, הזין שלך בעקבותיהן. במקום זה עוד יום של אוננות ושתיקה ביננו. 

אולי יום אחד עוד ניפגש ותזיין אותי בדיוק כמו שאני אוהבת. 

מריירת על שולטים כריזמטיים אונליין ומבינה כמה חסר לי ההיבט הזה בזוגיות שלי. 

״אז תציעי לו לקחת יותר פיקוד״, זה מה שכל הזמן אומרים לי. אבל עם כמה שאני אוהבת אותו אהבה ענקית, אני לא רואה בו שולט ולא אכבד אותו בעמדה הזו. זה אפילו יצחיק אותי, כמו ילד בן 10 שלובש את הבגדים של אבא שלו.

קשה ולפעמים גם מייאש ומרגיש בלתי אפשרי לאהוב מישהו נפלא כל כך, לנהל קשר כל כך מעצים וחיובי ונהדר אבל ליפול בגלל הקינק שלי. לא בא לי יותר על הצורך הזה, לא בא לי על המיניות שלי. לא רוצה יותר. רוצה להיות ונילית משעממת ואז יהיה לי קל יותר. 

חדירה. 

איזו מילה מדהימה. לא משנה איך נשתמש בה, אני נרטבת. והכי? הכי אוהבת להיות נחדרת. 

למשל עכשיו מאוד בא לי להיות נחדרת, כשאני שוכבת בסלון עם רגליים מפוסקות, השמלה מורמת והתחתונים לחים ובקושי מסתירים את השפתיים המנופחות. 

בא לי שתשב מולי, תסתכל עלי בתאווה ותעביר אצבעות לבדיקה על הכוס. תתרשם מהרטיבות ותחדיר אצבע ועוד אצבע. תקרא לי ילדה טובה עם כוס מתמסר.

זה שחולק איתי את חיי לעולם לא יגיד את זה, אז אסתפק בלגנוח את זה לעצמי כשאני חודרת עם האצבעות שוב ושוב לתוכי. כי אני ילדה טובה ונאמנה. ורטובה. 

עכשיו כשמזג האוויר משחק משחקים של חם וקר, בא לי ללבוש כמה שפחות כשאני בסגר בבית. כל זה שולח אותי לבלות דקות ארוכות מול אתרים של הלבשה תחתונה, תחתונים פצפונים שבקושי מכסים ולעיתים אפילו לא מתאמצים לכסות. וככה מחיפוש תמים אני נרטבת ממראה גופות ערוכים, ציצים משופצים, שפתיים שפיסות בד קטנטנות מפלחות אותן. אז אני מלטפת את החזה שלי, צובטת פטמה שמזדקרת מיידית, שולחת אצבע ועוד אצבע בין הרגליים ומורחת את הרטיבות החמימה שנוזלת ממני. המחשבה לתעד בכמה תמונות שובבות את הרגעים האלה ולחלוק עם העולם לא מניחה לי. בא לי שירצו אותי, בא לי שתמונה של הגוף שלי תגרום לכם להזדקף ולהרטב ולגמור. 

התחדשתי בזהב. בחסות עצמי. 

לא תיארתם לעצמכם אילו מציאות יש פה בכלוב! 

בין כל העבדים שמתמסרים לכל כינוי שיש פה ושולטים שפותחים את השיחה ב״קראי לי אדוני״ ואפילו המשעממים שסתם שולחים הודעת ״היי״, מסתובבים אנשים מופלאים עם לב ע נ ק י , סקרנות מדהימה, סקסיות לא נורמלית וראש מטונף. הכרתי פה קסום אחד, שמסוגל ללטף אותי ביד אחת באהבה ורכות ומצד שני לספר לי בפרטי פרטים כי הוא צריך זין שולט בפה. וככה זכיתי בלוטו של הכלוב. ועכשיו, מי מכם ראוי מספיק ששפתיו המשגעות של הזכיה שלי יעטפו את הזין שלו? שווה לכם, הוא חד פעמי. 

לפעמים אחרי שהייה פה בכלוב בא לי לעשות שיימינג לאנשים.
"נשלטים" ו"שולטים" שיודעים רק להטריד, עילגים ומטומטמים שלא מסוגלים לקרוא פרופיל, אתן יודעות, הרגילים האלה שכולנו מכירות פה. 
אבל היום קיבלתי הצעה משום מקום, ללא היכרות, שבה הוא מציע לפנק אותי,לארח בביתו ולהתארח אצלי עם מס' טלפון. מדגדגות לי אצבעות לחלוק את המספר לטובת הטרלות.

רשימה חלקית:

סושי

משהו לעשן

ידיים שמלטפות את החזה

אצבעות שחוקרות וחודרות 

אותך שתצפה בי מתענגת 

שמחר לא יהיה יום ראשון 

משתעשעת במחשבה שסטטיסטית מישהו מכל סובבי, חברי ומכרי חבר כאן בכלוב ולשנינו אין מושג שזה המצב. אז עוברת על פרופילים, מנסה לדלות פיסות מידע מתמונות של שפתיים, ידיים, עיניים, אולי אזהה מישהו ואחייך לעצמי: ״ידעתי שיש בך משהו!״

שנים שאני מכירה אותה. חברות און אנד אוף, אבל התמונות שלה אונליין לא נותנות לי מנוח לאחרונה. 

חלמתי עליה כבר לילות ברציפות והכל פעם התעוררתי רטובה יותר ויותר. ידעתי שאני רוצה לשחק קצת עם בנות אבל היא ספציפית מרעידה אותי. 

ואיך לא? יש לה חזה מדהים וענקי, אותו שלחה לי כבר כמה פעמים בהודעות, גוף שופע ורך, עור שחום ושיער מדהים. כל מה שבא לי זה להתלקק, להתלטף, לחקור אותה. כל תמונה שהיא מעלה לרשת אני שולחת את האצבעות עמוק לתוכי, חולמת על לטעום אותה.  

אם רק היה לי את האומץ לשאול ״בא לך להיות הראשונה שלי?״

אני מגנט לחלאות. לפגומים ודפוקים.

כל מפגש עם כזה מרוקן לי את הלב עוד ועוד, הדלי שמוציא את כל התשוקה והרצון מבאר הלב כבר פוגע בקרקע ושורט אותה. אחד אחרי השני הם מחייכים, ממלאים תקווה ושוב עוזבים, לפעמים אפילו בלי שלום. 

וגם פה "תשלטי בי, תכאיבי, תשפילי, אלקק לך את הרגליים, שבי לי על הפנים...." כמה מתיש ועלוב. עבדים אעלק. משליכים את עצמם על הרצפה מול כל זוג עקבים, ללא אבחנה. גם לעבד השפל ביותר צריך להיות כבוד עצמי, אחרת הוא לא שווה את היריקה של המלכה שלו.