לפני 3 שנים. 6 במאי 2020 בשעה 22:00
דווקא אני, בנאדם של מילים, אליעזר בן יהודה של רגשות, מוצא את עצמי בלי מילים.
בלי יכולת להסביר מה ואיך ובעיקר למה.
לך תסביר לה איך נוצר לך מכתש בגודל של מנהטן פתאום באמצע מרכז הכאב.
למה כל מילה, כל מבט, כל חצי חיבוק וירטואלי גורם לך להתכווץ כאילו היית חילזון והיא פיסה נדיבה של מלח ים אטלנטי גרוס גס.
למה אתה מסתכל בה מסתכלת בך ואתה רואה בעיקר את החור השחור שנמצא באמצע מה שאחרים קוראים לו נשמה ואתה קורא לו, "הדבר הזה שבני אדם נורמלים מצפים שיהיה לך אז תעשה כאילו נולדת עם זה".
