ליבי במזרח

"I’ve had enough with these instagram conversations. I’m coming to take you out for a movie and then fuck you."

הלב שלי החסיר פעימה. שכבנו בפעם האחרונה לפני קצת פחות משנה. בשלהי ספטמבר 2023. בתחילת אוקטובר הוא כבר היה במילואים ולא שמעתי ממנו חודשים.  מדי פעם היה חוזר לשיחה שלנו בטלגרם, מקפיץ את ההודעה שלי מפסקת את התחת על ארבע, מספר שזה מככב לו בחלומות, עם עוד רגעים.

"את נבראת כדי להיות על ארבע מולי." 

הוא צלף שעוטה עור של משורר, בגוף של אל יווני עם תכשיטים במקום עיניים. אני יכולה להסתכל עליו שעות. אבל זה אותו סיפור אצלי ,למעט נפילות ספציפיות - אני צריכה אותם יפים מבחוץ. אני מסתכלת עליו ומודה לאיזה בורא, שיצר דבר כ"כ יפה ואני ברת מזל מספיק להיות בקרבתו. הוא עוצם עיניים כשהוא מדליק את הסיגריה מחוץ לרכב. כל מה שהוא עושה הוא עושה באטיות, בנחת, נושא את עצמו זקוף אבל מתכופף ומקרב אליו את המצית הדולקת לרגעים. 

"יפה שהתאמנו בגדים. איזה לוק יש לך." 

האמת שדי חשבתי על זה. הוא נוטה להיות לבוש כמו שהייתי מדמיינת מאפיונר שגם יודע לכתוב. השיער, הזקן - הכל במקום, גבר שנועל דר' מרטינס בישראל יכול לדרוך לי על הראש. זה הסטנדרט. המחברת עם הספר שהוא כותב רק גרמה לי להימשך אליו יותר. רציתי להיות לטעמו. נדמה ששמלה שחורה, גרביון שחור, מעיל עור גדול ודר' מרטינס תואמות עשו את העבודה בשבילי. אולי גם ליוגה ולאימונים במכון היה את תפקידם. 

"אכפת לך אם אני אשב? " אני שואלת ומחווה עם ראשי אל הטמבון. הוא מחווה לשלילה ואני מתיישבת. הוא מכניס את היד לכיס ונושף את העשן החוצה. עוברת בי צמרמורת, לא ברור אם מהקור או מהרטיבות שלי שמעבירה בי צמרמורת. הוא תמיד מזיין אותי כמו שאני רוצה. לפני הקצב. מחזיק בשיער באופן שלא כואב לי אבל מרתק אותי לספה. מזיין לי את הפה באלימות, אבל לא בצורה שתכאיב לי מדי.
היינו בסרט.
לדעתי, אפשר לחשוב שאנחנו זוג אם צופים בנו מהצד. הוא ממש התעקש שנביא מלא חטיפים ודאג לי למים כי לא ככ שתיתי באותו יום. (הפרט הזה יהיה רלוונטי בהמשך הסיפור.) כשישבנו בסרט הוא ליטף לי את הברך והחזקתי לו את היד. ואז היד הקדמית וליטפתי לו את השריר הבולט, שמכוסה בחולצה נעימה. כשיצאנו מהסרט ולפני שהתיישבנו כדי שיוכל לעשן ואני אוכל לבהות בו, הוא עצר לגלגל סיגריה והסתכל בטלפון בפעם הראשונה מאז שהוא אסף אותי מתחת לבית. ראיתי שהוא מגלגל סיגריה ביותר עצבים משאני רגילה. בכל זאת, אני רואה אותו מגלגל סיגריות כבר כמעט שנתיים. הוא מסתכל עליי, הראש שלו מעט נפול והעיניים הירוקות שלו בורקות בכעס דרך הריסים שלו. 

"הקפיצו אותי למילואים.ניסו להשיג אותי בטלפון אבל הייתי לא זמין בגלל הסרט אז סימסו לי." 

שנינו נאנחים בתסכול, ואני מתיישבת. "תוך כמה זמן אתה צריך להיות שם? "

הוא מסתכל בשנאה לטלפון שלו. ואז לשעון על היד שלו, העיניים שלו מסתכלות למעלה ושמאלה, והשפתיים שלו זזות בלי להוציא קול, כאילו הוא מחשב משהו בראש. 

"יש לי שלוש שעות לישון.אני צריך לצאת לכיון החרמון ב05 בבוקר. יש הערכת מצב ואז אני צריך להכין ציוד כדי ששאר הצוות יוכל להגיע לקראת הצהריים." 

האוויר בינינו היה מתוח כשישבתי על הטמבון והוא עישן את הסיגריה עם היד בכיס. תערובת של תסכול על המצב, חרמנות של שנות ה20, ואפקט שאני אוהבת לכנות "אפקט האוורסט".

מטפסים רבים מספרים שלאחר שסיימו לטפס את האוורסט בהצלחה, במחנה, הם חווים פרץ חדש של חרמנות שלא חוו בעבר. אולי זו החוויה של חזרה ממקום מסכן חיים ורצון לכבוש את החיים מחדש בעקבות זה, ואולי זה דווקא סיום של הדחקה של חרמנות שקרתה בעקבות זמן מרובה של המוח עם כמות מועטה של חמצן. אולי עבורו זה כך, כי המילואים שלו בחרמון ואולי דווקא התחושה המשותפת שלנו של מלחמה ואז הפסקת אש, ואז מלחמה שוב והפסקת אש שוב. לאור כל הסיבות האלו, העיניים שלי נצנצו כשהסתכלתי עליו. 

התיישבנו ברכב מתוסכלים, בוהים בכביש המהיר שעובר מתחת לקולנוע. הוא לא מרבה לדבר על התסכול שלו, אבל הרגשתי שהוא יושב עליו. הוא מסובב את ראשו אליי. 

"את יפה."

"תודה." 

הוא תופס את הברך השמאלית שלי שקרובה אליו, ומרחיק אותה מהברך הימנית שלי. אני מרגישה משב רוח קר על בין הרגליים שלי וזרם של דם שמגיע אל הירכיים שלי והלחיים שלי כשהוא מתקרב אל האוזן שלי. "מה הייתי עושה כדי לזיין אותך עכשיו." 

"אני אשמח."

הוא נאנח בתסכול ומוציא את התסכול שלו בלחיצה חזקה על החלק הפנימי של הירך שלי.הוא משתמש ביד שמאל שלו להחזיק את הברך שלי, מסובב את הגוף שלו אליי ונותן ליד ימין שלו לשרוט אותי לכיון המפשעה שלי. 

"אני יכול לקרוע לך את הגרביון? " 

זאת הסיבה שהוא סקס כ"כ טוב,  הוא ג'נטלמן אמיתי מחוץ למיטה. 

"רק אם תזיין אותי. "

הוא ממשיך לעסות את הדגדגן שלי, לא בחוזקה, ולא בחולשה, אלא בדיוק בעוצמה הנכונה. הנשימות שלי כבר לא ככ סדירות, ויד שמאל שלי מחזיקה את היד הקדמית שלו שוב, כמבקשת - אל תפסיק. 

הוא מסתכל אל הגג של הרכב, כאילו תורו להודות לאיזה אל, ואומר לי כמה הוא אוהב לגעת בי ככה. הוא מפסיק בבת אחת ומסובב את המפתחות שהוא הכניס מוקדם יותר לסוויץ'.
"כנראה שאני אשן הלילה רק חצי שעה. "