שש שנים מאז שמצאתי את הכלוב. הייתי בת 18 ושניה. באוזניות בעיקר נצ׳י, טונה ומרד נעורים. הייתי בתיכון. רווקה. מתה לגור בתל אביב. מתאמנת כל יום. יש לי חתולה. אני נהנית מכאב.
עדיין באוזניות הכל אותו דבר, אבל קשובה יותר ללב. אני באוניברסיטה. רווקה. גרה בתל אביב. מתאמנת כל יום. החתולה שלי בת 17. אני נהנית מכאב.
להלן סיכום שש שנים בכלוב -
1. הכל עדיף על הייאוש.
2. אהבה אמיתית נמצאת שם, ואנחנו נמצא אחד את השניה.
3. אני צריכה לעבוד על הערך העצמי שלי. לדעת שאת כוסית או חכמה על הנייר זה אחד, מה זה שווה אם לא מרגישים ככה ?
4. חריף זה אלוהי.
5. אני לא אוכלת מספיק חלבון.
6. אני לא אוכלת מספיק. או שותה מספיק מים.
7. יש הבדל בין גברים שאומרים שתקשורת זה קודש לבין כאלו שמתנהגים ככה.
8. מזל שעשיתי ציצי.
9.תשמרי על הלב שלך, הנחת שלך, הגוף שלך, הנפש, שעות השינה והציפורניים שלך.
10. צירפלקס ופסיכולוגית טובה. לא בהכרח בסדר הזה.
11. אני צריכה לעשות יותר יוגה.
12. אני קצת שונאת את תל אביב.