באמצע החופשה , הוא התקשר , בין היחדים שנמצאים אי שם במקום שנקרא הלב . ישלנו קשר מיוחד לא רומנטי,עברנו בזמנו חוויה אממ טראומטית ? יגידו ככה ..
הוא מתקשר שהוא נשבר , ושהוא נשבר זה אחרי שבוע בלי שינה ,או שינה שרק סיוטים ואני היחידה שמצליחה לראות תמעבר.בכל זאת הוא הנדפק מבנינו יותר בסיפור.
הוא התקשר היום רצה להפגש כי אנחנו שונאים לדבר בפלאפון אבל ביגלל שאני באילת המשכנו בשיחה וכבר ב"מה נישמע " הבנתי...אז,צחקנו הרבה,עשינו וידאו וקלטתי. ,ראיתי תמבט של הצד הזה בו .הצד שהמוח רוצה להדחיק להיות שקט ולא יכול.ראיתי שהוא סובל.
ראיתי שהוא לא באמת כאן.וכמו שאמרתי שכנירא עבר לילות קשים .
ובנינו? הוא הגבר הכי חזק שפגשתי,הוא מדבר,משתף ,מרגיש, ואני ? אני נישארתי אותה אחת שלא מדברת כי זה הרי לא יחזיר תגלגל אחורה,לא יעלים תסיוטים בלילה ותמחסור בשינה .לא רואה טעם לדבר ,יש דברים שעדיף לשתוק ולחייך וכמו תמיד הכל עובר . חינכו אותי להשיג תמטרה ,להיות מצטיינת לא לשבת ולהתייחס או לבכות על הרגשות שלי .
תכלס גם לא נשרטתי כמוהוא.
אז צחקנו ,על השריטות שלנו בשפה מקצועית יש כאלה שיזרקו פווסט טראומה לאוויר.
על העבודה המטופשת, על זה שאנשים טיפשים מדביקים תואר של "תותחים" ולא יודעים כלום מהחיים שלהם.
ובמיוחד הגעגועים ללילות טקילה שלנו ,אך הינו נעלמים לשכרות ,חוזרים ומתגברים ביחד גם בלי לדבר.לשמחתי ,או לצערי הפסקנו לשתות .
ורציתי לספר לו שמצאתי את עצממי ,מצאתי מה שעושה לנפש שלי שקט, אך מחוויה הקקטנה אומנם ,של בדסמ ואחרי ההכרה בה
הבנתי את הצורך שלי . את החרמנות שלי .
הבנתי שאני משחררת תשליטה ,שאני מתמסרת אני ברגעים מושלמים של שלווה .ששם ברגע ההוא שאני על ארבע אני רגועה,מסופקת ,לא חושבת .אני פשוט אני.
אז הלוואי ,הלוואי ןיכולתי היה לספר לו ,לעזור לו למצוא מקום מפלט קטן ,שירגעו לו תנפש .אבל הוא לא כזה ...
ובנימה זו , מקווה שלא אמס מרוב החום ההזוי , מרגישה בתנור .