The soul of tinke

וזה מצב לא מוסבר.
הראש רוצה משו והחלקים האחרים רוצים משו אחר.
אי אפשר להחליט .
לכל צד יש מפסידים .
לכל צד יש איזה איבוד חלק.
הוא חדר לנשמה , הכאיב,ליטף,נישאר בחלום טוב ,ורע.גרם לחיוך בבוקר .
והוא ? עטיפה יפה להביא לאמא הביתה...
אך אפשר ? מזה אומר שהתבגרתי?
כבר אמרתי שזה דפוק להתבגר .
כשמחליטים זה נעשה . כמה מילות פרידה יפות , ואז שקט .
שקט רועש , שקט שלא נוח לנשום בו.
אבל החלטה מתקבלת לטוב ולרע .
עכשיו מרגישים תרע . משו נשרף מבפנים.משו כואב שם .
אבל יהיה טוב.
אולי הוא צודק.הוא בטוח צודק.זו תכונה אצלו להיות צודק אי אפשר להתווכח.
אז להתנתק.הגיע הזמן להתנתק מכל הבדסמ . להתנתק גם מהצורך .להתחיל לנסות בכל אופן..
להתנתק מימנו.
(והשיא שיש לי אשכרה דימעה בעיניים, ומי שמכיר אותי יודע שזה נדיר עד לא קורה.) .
אי אפשר להתחיל התחלות בשקרים והסתרות.
אז בהצלחה לי בעולם הונילי המוזר (מקווה לא לחזור על ארבע) . 😊❤

להיות על ענן, ענן מרחף .
התחושה הזאת שכל הזמן מדברת עליה שהגוף נימצא אבל הראש לא .
אין זמן,אין מחשבות .
זו רק יד יפה על התחת לבן.
זו רק רעידה קטנה.
אבל זה עולם .
לא חשבתי שאגיע לכאן .האמת ? לא מתאים לי באופי הפריק קונטרול ובאיצ'י שלי .
אבל הצרכים שלנו כבני אדם זו התועבה שלנו.
אבל מה קורה שהשריטות ,התוצאות שדופקים את חייך מתחילות להשתלב עם הסטיות ?
מוזר לי , לפעמים להרגיש סתם חור בשביל מישהוא יותר קל מלהרגיש תדאגה שלו.
ישלי חיוך יפה . אני תמיד אחייך ואסתיר את כל השיט שאני סופגת מעצמי.
כי אומנם מתנהגת רוב הזמן כמו ילדה . אבל התבגרתי .השלמתי עם העובדה שאני אשמה בדברים נוראים .
ואז למדתי לברוח מזה , כי מה כבר יתן להתמודד להכאיב בנפש יותר ?
אז בורחים,בורחים לאיבוד שליטה,לעולם שלא כואב שם,לא מחליטה,לא אשמה,כנועה לקול יפה.
והבריחה נהפכת לצורך.
לצורך שיגיע אחד ויגרום לרגש להעלם ,
לצורך שיקח תשליטה שלי .
לצורך שיכאב בהנאה .
לצורך שאהיה שלו .
לצורך לספק אותו.
לצורך להיות לו.

כן כן טינקרבל חושבת על רגש,וחרמנית(זה תמיד, היום זה מוגזם) . יום מוזר שכזה.תבינו תהקשר של החרמנות כבר. אולי ביגלל מםגש משפחתי אצלי שזינו לי תמוח על כל הנשואות אצלנו במשפחה ושלדברהם"ילדה יפה ומוצלחת כמוך ועדין לא חטפו אותך " ואני בראש מנסה לנשום ולא להגיד להם שגברים מזיינים חרא ולא יודעים לספק צורך של אישה.
יש מקרה נדיר אחד שניתקלתי בו ששילבו אהבה וצורך .
אני חושבת על עצמי אני ,לא אחת של מיליון גברים , כן פלרטטנית אבל ברגע שגבר אחד מספק אותי מכלל הבחינות שזה אומר :
להתעניין מספיק
לספק את הצורך שלי
לספק את הזונה שבי
לספק את הנסיכה שבי
לספק את הקרייזיי שבי
לדעת מתי להתרחק
לדעת מתי ללחוץ
לדעת להיות טמבל מצחיק
לדעת לזרום עם השטויות שלי
לדעת לקחת אותי לאיבוד
לדעת להפעעיל את הריגוש שלי
אני לא מחפשת מעבר . אני לא אזדקק למעבר.
אני נכה ריגשית . גם אם בנאדם יתאהב בי יקרקר סביבי עד שלא יגיד לא אשים לב . אני לא יודעת להרגיש . אין בי רגש של אהבה.
אני רוצה להרגיש אבל מצד שני מפחדת.מאוד.
הרי איזה טמבל ירצה ממישהיא דקה אחרי שקרא לה זונה שלי במיטה,והתחת שלה להןט מהספאנקים שלו.(טוב,פה לא נחשב).
והחרמנות של הבוקר פאק!
בלילה אחד משותפי לעבודה לא היה לו אך לחזור הביתה והיה אמור לחזור בבוקר ,אז כמובן שפיה טובה כמוני הביאה לו את ריכבה .
הבוקר ניכנסתי לאוטו,ומזמן פשוט מזמן לא היה ריח ככ טוב של גבר ,עורר לי את החרמנות ומה שעולה לי כל הנסיעה הביתה פשוט פנטזיות מטורפות🤦‍♀️.
וזה הכה בי.,אולי אני לא משתחררת עד הסוף כי אני לא מרגישה כלפי גבר משו.
אבל אך מרגישים?אך לא בורחים?אך לא מתנתקים מהבנאדם?או גורמים לו להתנתק?
זה הרגל שלי.לא רואה היגיון בלהרגיש .
ואךךך אפשר להרגיש ולספק תצרכים שלי?! תצורך הזה שההגוף שלי לא בשלטתי,שאני הזונה הקטנה והמפונקת שלך.
שאני כנועה לך.
שאני מסורה לך .
שצריכה אותך.
סעמק הריח המטורף הזה בבוקר.
סמק החרמנות של הבוקר.
סעמק דודות מוזרות ולחוצות .
סעמק נכות רגשית.
סעמק היום הזה.
סעמק מחשבות של בוגרים שניכנסו לי למוח.
סעמק רוצה להשאר ככה.ככה טוב לי.

מסקנה : אסור לעזור שותפים🤦‍♀️

הצורך הזה .
הצורך הזה בספאנק החזק ,זה ששורף בשניות.לעוד אחד שבא אחריו,ולעוד לעוד לעודדדד
בחניקה עד הסחרחורת .
בסטירה שמתטלטלת .
הצורך הזה לשקט של התחושות האלה ,להתנתקות .
פעם לא הכרתי את זה ,לא היה לי צורך לזה.
עכשיו ביום הזה , אחרי כל הבלאגן והמנחוס שאני עוברת ככ צריכה את זה .
קשה לי עם הצורך הזה .
זה כבר הפך אצלי מעניין של רוצה לצריכה שפשוט באלי לנבל את פי במיליון ואחד "ברכות" לצורך הדפוק הזה.
אני עוברת ביומיים האחרוננים ככ הרבה .
והכל ניתקע בסופש של היומלדת לחברה הכי טובה שלי , אז כמו תמיד אדחיק אחייך תחיוך הגדול ארים כוסית לחיים ואהיה מזוייפתת.(למרות שהיא יודעת וזהיתה אבל לשמחתי היא מבינה.)
באלי לחזור הביתה למזגן שלי לטלוויזיה ולאוכל של שישי של אמא ..
אבל עם סופש יומהולדת בתל אביב לא מתווכחים .🤷‍♀️🤦‍♀️

תל אביב .
פשוט שונאת תמקום הזה ככ .
אבל ,נתקעתי כאן לסופש 🤷‍♀️
אבל שהערב יורד , יש חופשיות פה ככ מרגישה חופששש ,להיות מה שבאלי,לעשות מה שבאלי.
בלי עבודה.
אבל , כמובן שתמיד יהיה בלאגן בעבודה ויזייני לי תמוח .
וכמובן כי רק אני אחראית וכרגע גם אשמה 🤦‍♀️.
קיצר להשתכר ולשכוח .

סופש ❤

אני יוצאת לדייטים ,בחורים ערסים ונילים לחלוטין .(קצת חולשה לערסים🤷‍♀️🤦‍♀️)
וחושבת לעצמי אך לכל הרוחות אני יכולה להיות רגילה ?!
ויש כאלה בדיוק הטעם שלי,ביופי,אופי,ואז אחרי שזה מתקדם "הולכת לראות סרט אצלו " מתחילים ובאמצע אני פשוט מרגישה שבאלי להקיא , אפילו לא חרמנית עליו ביכלל.יורד הכל . הוא מזיין ואני מנסה להוביל אותו לקצת חוזק , שיתן איזה ספאנק טוב,שיגיד איזה זונה,שיהיה קצת אגרסיבי ולא יחשוב שהוא מזיין בארבית .
שיעשה קיבינמט משוו. אבל לא כאילו עד כמה שהוא חכם הוא טיפש .

וכן אני אשכרה,נהנהת ממשיכה בשער מהספאנק מהסטירה מהצביטה מהאגרסיביות ולא מיחחס של בארבית שברירית .

התייאשתי מלחפש או למצוא כאן מישהוא ...נדיר שאני ביכלל זורמת על שיחה כאן .
בחוץ הגברים של היום פשוט לא יודעים לזיין כמו שצריך .
גילתי אבל משו . או שהם יודעים לזיין טוב ויש עתיד אבל מה אין שכל ,לא יודעים לשמור על קשר .
או שלא יודעים לזיין והם פשוט נסיכיים .

מעניין מה אם לא היתי פותחת תדלת של הבדסמ הזו....

באמצע החופשה , הוא התקשר , בין היחדים שנמצאים אי שם במקום שנקרא הלב . ישלנו קשר מיוחד לא רומנטי,עברנו בזמנו חוויה אממ טראומטית ? יגידו ככה ..
הוא מתקשר שהוא נשבר , ושהוא נשבר זה אחרי שבוע בלי שינה ,או שינה שרק סיוטים ואני היחידה שמצליחה לראות תמעבר.בכל זאת הוא הנדפק מבנינו יותר בסיפור.
הוא התקשר היום רצה להפגש כי אנחנו שונאים לדבר בפלאפון אבל ביגלל שאני באילת המשכנו בשיחה וכבר ב"מה נישמע " הבנתי...אז,צחקנו הרבה,עשינו וידאו וקלטתי. ,ראיתי תמבט של הצד הזה בו .הצד שהמוח רוצה להדחיק להיות שקט ולא יכול.ראיתי שהוא סובל.
ראיתי שהוא לא באמת כאן.וכמו שאמרתי שכנירא עבר לילות קשים .
ובנינו? הוא הגבר הכי חזק שפגשתי,הוא מדבר,משתף ,מרגיש, ואני ? אני נישארתי אותה אחת שלא מדברת כי זה הרי לא יחזיר תגלגל אחורה,לא יעלים תסיוטים בלילה ותמחסור בשינה .לא רואה טעם לדבר ,יש דברים שעדיף לשתוק ולחייך וכמו תמיד הכל עובר . חינכו אותי להשיג תמטרה ,להיות מצטיינת לא לשבת ולהתייחס או לבכות על הרגשות שלי .
תכלס גם לא נשרטתי כמוהוא.
אז צחקנו ,על השריטות שלנו בשפה מקצועית יש כאלה שיזרקו פווסט טראומה לאוויר.
על העבודה המטופשת, על זה שאנשים טיפשים מדביקים תואר של "תותחים" ולא יודעים כלום מהחיים שלהם.
ובמיוחד הגעגועים ללילות טקילה שלנו ,אך הינו נעלמים לשכרות ,חוזרים ומתגברים ביחד גם בלי לדבר.לשמחתי ,או לצערי הפסקנו לשתות .
ורציתי לספר לו שמצאתי את עצממי ,מצאתי מה שעושה לנפש שלי שקט, אך מחוויה הקקטנה אומנם ,של בדסמ ואחרי ההכרה בה
הבנתי את הצורך שלי . את החרמנות שלי .
הבנתי שאני משחררת תשליטה ,שאני מתמסרת אני ברגעים מושלמים של שלווה .ששם ברגע ההוא שאני על ארבע אני רגועה,מסופקת ,לא חושבת .אני פשוט אני.
אז הלוואי ,הלוואי ןיכולתי היה לספר לו ,לעזור לו למצוא מקום מפלט קטן ,שירגעו לו תנפש .אבל הוא לא כזה ...

ובנימה זו , מקווה שלא אמס מרוב החום ההזוי , מרגישה בתנור .

אני כלבה . כן כן כלבה גם בכל מובן המילה .
אבל אני מחושבת , בדכ יוודעת שאני פוגעת באדם ורוב הסיכויים כי זה הגיע .
כשאכפת לי ממישהוא אני מתרחקת וחוסמת כדי שלא יצא מצב עתידי לפגוע .
והיום אחרי כמה שיחות פה בלילה , הגעתי לנקודה של אין דרך חזרה מהעולם הזה .
אני שייכת לזה . זה הפורקן שלי , כשהשתחררתי בפעם הראשונה (לא היה סשן ) אבל הרגשתי תשחרור של השליטה שבי ומילה שלא משתמשת בה בקלות ראש ,זה היה פשוט מושלם .
כי סמכתי עליו אבל נפגעתי ,פגעתי .
מסתבר שאני כן כלבה מתוסבכת שיודעת שהיא מעל כולם , שאמון אצלה ולסמוך על בנאדם זה כמו ללכת על חבל דק שברגע שמישהוא מועד הוא נופל ולא וחוזר בחיים.

למה אני לא מוצאת תאחד הזה? תשולט הזה שיסנוור לי תמוח ?
תגבר הזה שידע שפשוט יהיה גבר .
אני זקוקה לזה.
צריכה את זה .

מצחיק אותי רגעי השכרות שלי
אני מרגישה בהן באיזה דיסנילנד .
כשאני מעבירה משו לעולם הזה זה בדכ כדי שיהיה שמח ,שיהיה משו טוב ובטח שלא בעולם המציאותי שלי שהכל אפל ובדכ גם כואב.
פתאום מצחיק לשיר שיר טפשי באוטו באותה דרך מושלמת שבה למילים היו משעמות ועכשיו כלום .
ניפתחתי לעולם הזה ,לבדסמ הזה,לחוויה הזאת בצורה הכי מושלמת שאני יכולה לתאר.
עדיין מנסה להבין תתחושה שהגגוף נמצא אבל המחשבות ,אני לא נמצאות .
אני חושבת שזה הרגע שאיבדתי שליטה .
ועכשיו ,ארים תצייסר טקילה
אחשוב בפעם האחרונה על הדיסנילנד שלי ,ששם שם הכל מותר,אין חוקים,אין פחדים,אין ציפיות ,אכניס את כל האכפתיות שלי לשם . שם אני לא פוגעת . שם נשאר השלמות שלך. שם אני הראויה לך,האישה שלך .
צריך לדעת להתנתק לפעמים כדי לעשות טוב לצד השני .

מאמינה בבוקר ירד הטקיילהה . .
אבל עד אז אמשיך עם השיר הדיסנילנד הזה :
" לפעמים אני מרגיש קרוב לפעמים אני רחוק
הלב שלי מסתובב כמו לווין של רגשותֿ
אוהב אותך קשות

כל מה שטהור הפכת למלוכלך
בנינו את יודעת שאת לא מלאך..." (לפעמים)

אני יושבת מול הים מעשנת תסיגרייה שלי לקראת סוף המשמרת..
ובאלי להתקשר אלייך , לספר לך כמה מצחיק והזוי לי היום שנצחק על כל זה .
אבל החלטתי . החלטות שלי תמיד קשות אבל חייבת לעשות אותם .
לימדו אותי תמיד לחשוב 10 צעדים קדימה , לראות תתמונה הכוללת אבל כרגע פשוט סעמק אכפת לי מימך .
אכפת לי וזה רק אשמתך מצחיק שאתה חושב שזה טוב אבל זה לא !כי האכפת לי זה שיש לי משו כלפייך .
אם לא היה נהרס הכל ...
יש תרגעים שלא אשכח לעולם מוכנה לחזור ליום שלנו עכשיו .
אבל אני שלמה עם זה . שלמה עם ההחלטה שלא אפגע במשיהוא שפאק כל כולו שלמות כל כך טוב . אז מתנתקת .
אני לא כלבה מתוסבכת . אני פשוט לא רוצה להרגיש . בחיים האלה צריך לפעול על ההיגיון . ואי אפשר לשבור כללים שיצרנו בעצמנו .
נגמרה הסיגריה.. ניגמרה המשמרת עכשיו חיוך והביתה :)