להיות על ענן, ענן מרחף .
התחושה הזאת שכל הזמן מדברת עליה שהגוף נימצא אבל הראש לא .
אין זמן,אין מחשבות .
זו רק יד יפה על התחת לבן.
זו רק רעידה קטנה.
אבל זה עולם .
לא חשבתי שאגיע לכאן .האמת ? לא מתאים לי באופי הפריק קונטרול ובאיצ'י שלי .
אבל הצרכים שלנו כבני אדם זו התועבה שלנו.
אבל מה קורה שהשריטות ,התוצאות שדופקים את חייך מתחילות להשתלב עם הסטיות ?
מוזר לי , לפעמים להרגיש סתם חור בשביל מישהוא יותר קל מלהרגיש תדאגה שלו.
ישלי חיוך יפה . אני תמיד אחייך ואסתיר את כל השיט שאני סופגת מעצמי.
כי אומנם מתנהגת רוב הזמן כמו ילדה . אבל התבגרתי .השלמתי עם העובדה שאני אשמה בדברים נוראים .
ואז למדתי לברוח מזה , כי מה כבר יתן להתמודד להכאיב בנפש יותר ?
אז בורחים,בורחים לאיבוד שליטה,לעולם שלא כואב שם,לא מחליטה,לא אשמה,כנועה לקול יפה.
והבריחה נהפכת לצורך.
לצורך שיגיע אחד ויגרום לרגש להעלם ,
לצורך שיקח תשליטה שלי .
לצורך שיכאב בהנאה .
לצורך שאהיה שלו .
לצורך לספק אותו.
לצורך להיות לו.