למה אני כותבת בלוג בכלל?

הרגע הזה באמצע הלילה, שכל הכוכבים מסתדרים. שהגוף נהיה כבד מדי והמוח מעורפל. המצעים על המיטה הופכים נעימים יותר, הכרית רכה יותר והאקלים בחדר מסתדר בדיוק כמו שצריך. אני מתהפכת על הצד ואתה קובר את הפנים שלך בצוואר שלי. פתאום הכל נעים, פתאום הכל נוח, פתאום השקט מתחלף בנשימות שלך והן הופכות להיות המוזיקה הכי יפה בעולם. החום של הגוף שלך מתמזג עם שלי ועוטף את שנינו בתוך בועה, בועה שהכל טוב בה. בועה שאין בה מחשבות ואין בה גינונים, אין בה חומות או מגננות. ואנחנו נצמדים קרוב ומלטפים בעדינות, והרגליים משחקות קצת, וחיוך קטן עולה לנו על הפנים. אנחנו שוקעים לאט לאט אחד לתוך השנייה. ועכשיו זו לא חדירה, זו התחברות. ועכשיו זו לא דפיקה, זה ניסיון להתמזג, ועכשיו אנחנו אחד והכל מדהים בעולם הקטן שלנו, וכל יד שחופנת רק משדרת מסר של קרבה, וכל נשיקה היא אמיתית וכנה, וכל קול קטן הוא מעונג של הנשמה. אז בוא נעצור את השעון בשלוש בלילה. כי בשלוש בלילה אנחנו לא כאן.