למה אני כותבת בלוג בכלל?

זה היה באחד ההרים שליד אילת, אין כמו נוף של מדבר כדי להזכיר לך להכנס לפרופורציות. עלייה אחרונה שתקח לי את האוויר שהולך ונגמר, ואני מגיעה לקצה. אני שונאת את ההליכה עצמה, את עליות והכי אני שונאת את הירידות. אבל הנוף שלמעלה, כוס הקפה על הפסגה, ההשראה שמכה לי בפנים, זה שווה את הכל. השמש שורפת לי את הפנים והרגליים כואבות, אבל עוד קצת ואני מגיעה לנוף הפסגות המדהים שרק מחכה שאני אגיע אליו. לפעמים אני שוכחת שגם הדרך יפה. אני מוצאת את עצמי צריכה להזכיר לעצמי לעצור, להרים את הראש, להביט בנוף, ולהסתכל חזרה על כל אותה הדרך שעברתי עד לכאן.
פוש אחרון והגעתי. מניחה את המחצלת על האדמה הרותחת, מדליקה את הגזייה, קצת סוכר והרבה קפה. מוציאה דף ומחטטת בתיק בחיפוש אחר העט, אחרי כמה דקות ארוכות של פאניקה אני מוצאת אותו, אבל ההשראה נאבדה כבר מזמן. מזכירה לי שלפעמים רק צריך להנות מהנוף.