עטינים לרווחה

יאללה.....תתפרעו

**** למי שלא הבין להתפרע זה לא לכתוב לי היי אלא מה אתם הולכים לעשות לי ואיתי. בפרטים***

מה אתם אומרים?

ואני כל כך לא כזאת

אפילו את זה לא קיבלתי ממנו

.

.

.

.

.

.

.

.

חושבת להתחיל לדאוג לעצמי מהצד

או שאתה חושב שבמילים חלקלקות זה יעבור?

אז לא.

זה נשאר.

זה מצולק.

זה כואב.

אז עם כל זה שלא התכוונת. למה אתה ממשיך?

מתישהו האהבה שלי תיגמר או שאולי תעבור לאחר.

גרמת לי לעצב. עצב כזה שהגוף כואב.

עצב עמוק.

עצב של פגיעה.

עצב של כאב. של הנשמה. של הלב שלי.

אתה אומר שאתה לא רוצה לפגוע אבל ממשיך לעשות בדיוק מה שעשית כשהעצב התחיל. זה חורט חריצים שאני לא יודעת כמה זמן יקח לי למלא אותם

כנראה לא סתם תחושת העצב היא אותה המילה כמו עצב של מערכת העצבים. 

כשהעצב חזק ועמוק העצב כואב.

מאוד.

יכרבל אותי לתוכו

יעביר אלי את חופ הגוף שלו

שיחזיר אותי אליו

האם?

גם את זה אין לי.

נשאר אצלה?

מה יהיה'

אפשר להלחים אותה חזרה בכלל?

ואם בכל זאת כן אז והחיבורים? ישארו רקמה ללא תחושות?

ואם לא...אז יהיו כאבי פאנטום?

יש לי פיסה שבורה ואני לא בטוחה מה יהיה איתה.

אתה לקחת את זה בחשבון בכלל?

נשרפתי מבפנים.

ומה בסך הכל רציתי? גם אני לקבל חיבוק. אולי קצת יותר. הרבה יותר.

אבל אתה , לא השארת כלום בסל בשבילי. נתת לה הכל.

לא נשאר לי מאיפה לקחת כמה טיפות מים לכבות את השריפה שבי.

ושהיא מתגעגעת אליך...

אתה חושב שאני בכלל לא יודעת מזה??

ואתה יודע מה זה עושה לי בכלל? כמה זה מרסק. מבפנים? מפורר. מועך.

מכתש ועלי כותשים לי את הלב, את האהבה שלי, את הבסיס שלנו, את הזכרונות שלי מטקסט דומה,  את הבטחון שלי בנו, את היכולת שלי להושיט יד ולגעת בך בגוף ובפעימות הלב.

אתה בכלל מתחיל להבין כמה זה קשה?