שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היא אני ומה שביניהם

מיומנו של איש חינוך.
לא תמיד זה אני, לא תמיד זאת היא ולא תמיד זה מה שביניהם...
לפני 5 שנים. 19 בנובמבר 2018 בשעה 3:17

היא יודעת שהיום ניפגש

היא יודעת שהיום היא תכאב עבורו

היא יודעת גם כמה זה חשוב לו

הכאב הזה שהיא תגיש לאדונה.

הוא ראה אותה

מיד הבינה את סיבת הפגישה ושתקה

שתקה כמו שמאולם לא שתקה.

הכניס אותה לחדר

ללא מילה אזק אותה

הכאב התחיל להזדחל לתוכה

מילת הביטחון הדהדה במוחה

הוא ללא מילה או נגיעה

חדר לתוכה ללא משחה

זעקה נפלטה מגרונה

ידעה שצדקה

הכאב הוא כבר לא שלה

לא ביקש שתספור כמו תמיד

ידע שחייבת שישמע

ועל כל הצלפת הקיין ספרה בקול

בצעקה

במכה ה-20 הבינה שיש בעיה

והוא קר מנוכר 

מביט בפסים האדומים

מגביר את הכאב בחור ישבנה

ומצליף עוד ועוד

העור מתחיל להיבקע

והכאב בתוכו מתחיל להירגע

ואז נשמע קולה

די אדוני בבקשה די. חמישים ושלוש אדוני די בבקשה אדוני 

ראה אותה לראשונה

הכאב בתוכו נרגע

הוא הביט בעור המבוקע 

עצר

הדמעות מתוכו זלגו

טפטפו על פסי עורה הלבן

שרפו אותה

טיהרו אותה

ידעה שריפאה

הדממה עטפה את שניהם

והוא דומעה ללא הפסקה

וכל דמעה מטפטפת ומכסה את פסי הכאב שלה

וכל דמעה משחרת אותו מהכאב שלו

תודה לחשה 

תודה לחש לה

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י