יש כל כך הרבה דברים שאני מתרגשת לעשות כשהתקופה הזו תסתיים. כשתגמר הקורונה, וגם כשאחלים, המון שינויים וציפיות.
-אני מחכה לראות את כל החברים שלי, את חלקם לא ראיתי חודשיים, ואפילו יותר. אנחנו שומרים על קשר טלפוני אבל אני רוצה כבר לראות אותם. עם חלקם קבעתי תוכניות: עם החברה הכי טובה אמרנו שנלך שוב לגלידרייה שווה ומאוד נעימה וביתית בעיר הסמוכה, היינו הולכות לשם כל שישי בערב ומדברות על החיים, היה נעים. גם קבעתי עם ידיד אחד לעשות מרתון של אנימה שאני אוהבת, עם חברה לעשות בוק, ועם אחר קבענו לטייל המון ביחד. עם החברה הכי טובה מהצבא הקשר קצת התנתק. לאחרונה היא עושה מאמצים לאחר שהעלתי זאת בפניה להראות לי שהיא נוכחת ורוצה אותי בחיים שלה. מחכה לראות אותה גם.
-אני רוצה לבלות במקומות חדשים בדרום תל אביב. אפילו עכשיו כשאני כה רחוקה מתחום הקרקס, הבית שלי שעיצב אותי ושהיה הפתח לרוב החוויות בשנים האחרונות התחיל שם. הדבר בא לידי ביטוי כששיתפתי לראשונה בפייסבוק, ושיתפתי ארוחת בוקר מושקעת שהכנתי. חשבתי שכבר שכחו ממני, אבל כולם הגיבו לי, וחלקם אמרו אפילו שהם לא הכירו את הצד הזה בי. תחושה נעימה של משפחה. אני בדרך כלל הולכת לאותם המקומות, ארצה ללכת לפאבים חדשים, מסעדות חדשות, לטייל בשוק לוינסקי, להמשיך לסרוק את התחנה המרכזית (למרות שהסתובבתי שם כבר יותר מדי בכל מקום), להבחין באוכלוסיה המקומית ולנצור אותה בזכרוני.
-אני רוצה לגדל ירקות ותבלינים במרפסת. למדתי המון על גינון לאחרונה, ואני רוצה ליצור את האוכל שלי, שיהיה זמין, טרי וברי.
-התחלתי להתעניין גם בליקוט. יכולה כבר להגיד שיש לי ידע בסיסי בנושא. רוצה אחרי הבסיס לנסוע ליער הקרוב ולבד לגלות את הטבע וללקט. גם רוצה למצוא חבר שמכיר / מתחיל כמוני להתחבר לעולם הזה, לטייל ביחד, לזהות צמחים, ללקט ולבשל.
-לאסוף אוכל מפחים. לחלקכם זה ישמע מוזר, לי זה היה נשמע מוזר כשחברה שלי סיפרה לי שפגשה מישהו שעושה את זה על בסיס קבוע, היא סיפרה לי כמה אוכל חדש לגמרי הם הצילו, ולאחרונה אני רואה יותר אנשים שעושים את זה, וכמה אוכל חדש נזרק, סתם.. אני נגעלת מדברים כאלה מאוד, אבל הייתי רוצה ללמוד להסתגל לכל סיטואציה. לפתוח את הראש. לדעת שניסיתי המון דברים, וחוויתי. כמו שרציתי להסתגל למרירות, זה מגניב בעניי.
-רוצה לעשות מדיטציה כמה פעמים בשבוע. לסגל את זה כאורח חיים.
-מחכה כבר לראות את המלכה שלי. יותר מדי זמן לכוד. מצד שני, מעדיפה לראות אותה כשאני שלמה, לפחות 70%. כשאהיה פחות שברירית ויותר סגורה על עצמי. מחכה לחבק אותה, להרגיש את הגוף שלה, את השיער הנעים שלה. את המבט שלה והחיוך הקטן שיכול להיות ענק כשהוא רוצה. מחכה לגעת בה, לחוות איתה ואותה.
-רוצה להתמיד ולעשות מתיחות מדי בוקר.
-רוצה לקנות משקפיים חדשים.
עריכה-
עד שזה יקרה, אני מצפה ממני להחלים, להשתפר בתור בן אדם, לאמץ הרגלים חדשים, ליצור דמות שיותר מדויקת למי שאני באמת ופחות למי שהעבר יצר
