לפני 4 שנים. 16 במאי 2020 בשעה 10:13
שוב באותה הנקודה בה שאני שוקעת. הלוואי ויכולתי לבחור פונקציה אחרת מזו.. הדמעות זולגות על הכרית, אני לא אוכל להציל את הילדה עליה ניסיתי לשמור. אני לא יכולה לסבול יותר. רק רוצה להעלם מכאן.. אני מדרדרת מיום ליום. עדיין יש כדורים שמרגיעים אותי ברוכסן של התיק. לחתוך לא יתן לי כלום. לצעוק לעזרה? אף אחד לא יכול להציל אותי, זה ביני לבין אלוהים, או שטן אחר שם למעלה. כרגע אני פשוט מצטערת שאין כפתור יציאה מפה. איזה עצוב זה להיות עם כוח רצון כה חזק ועדיין להיות כלום ושום דבר.. אני פשוט משלימה שאין דרך אחרת עבורי. יכלו להיות לי חיים נפלאים והרסתי הכל. זה כבר לא עניין של רוצה להעלם, זה עניין של מגיע לי כדור ישר לתוך הלב. אני שונאת את עצמי על ש איפשרתי לזה לקרות.
