הלכתי לישון בזמן אתמול. אחרי שאכלתי 3 ארוחות, מלאות ובריאות, אפילו נשנשתי בין לבין. אחרי ששתיתי כמעט את הכמות הרצויה, אחרי שיצא לי לראות אנימה לאחר זמן רב, וגם דיברתי עם חברים, אחת שאיבדתי והרגיש לי שהרווחתי מחדש. אחרי שחלמתי בגדול וחשבתי לעצמי, מה סדר העדיפויות שלי? מצאתי גם זמן לכתוב לעצמי, ולא פה. הלכתי לישון כה נינוחה, חלמתי באמצע הלילה, ודמיינתי את עצמי או מישהו נוגע בי, לא חושבת שנגעתי בעצמי אבל הגעתי לסיפוק של ממש לבסוף, אולי נגעתי בעצמי תוך כדי שינה. התעוררתי מוקדם אחרי מספיק שעות שינה, אכלתי, שתיתי, ומצאתי את עצמי מתכרבלת שוב עם בובת הפינגווין החמודה שלי. מתכרבלת שעות! וכל כך, כל כך נעים..
מה ששונה זו ההבנה ששינוי הוא לא קל. זו ההחלטה לצאת מפה קצת, להעלם לקצת. לחשוב עליי, על עצמי.
להתרחק מכאן ולמצוא מקום שלם עם עצמי. זה מרגש אותי
מה ההבדל בין אודט לאודיל? בין הברבור הלבן לשחור? הברבור השחור אהב את עצמו לפני שאהב את הנסיך, ואילו אודט שמה את עצמה בסוף, ומילאה את עצמה באהבה לנסיך. אני חושבת שלאודט יש מה ללמוד מאודיל.