לפני 3 שנים. 11 במאי 2021 בשעה 5:35
קמה בבוקר
אז אמנם לפנים שלי כוויה כרגע, והגוף שלי מרגיש מפורק ובכלל לא חזק, ולמרות טראומה עמוקה ששוכנת בתוכי, וגעגועים רבים. אני מוצאת את עצמי בתחושה שלווה.
גם רסיסי הלחץ שבתוכי, לא מכסים את השמחה שעוטפת אותי. ואני לא יכולה להשאר אדישה לתחושת ההתמלאות המאווררת.
אוויר נכנס לגרוני, הכל נראה הבל הבלים. אני, כאדם, לא קשורה לכל זה. אני יישות אין סופית, נפרדת, עירומה, נטולת מעטפת. תמיד אהיה כאן לעטוף את עצמי. כל המסביב הוא תעתוע.
אני מרגישה כמו יצור עוצמתי שרק רוצה לזוז ולנוע במרחב, בכך לתרגל נשימה, לתרגל אהבה, וסבלנות.
אז אני קמה, ולצד כל הדברים, נושמת. איזה כיף לי.
ממשיכה עוד קצת להתכרבל במיטה, מדמיינת אותי עוטפת גם אותה.
