מתאים לי עכשיו ממש קצת ג׳ין, או משהו חזק
במקום אני לוקחת כוס מים, ושותה.
יוצאת למרפסת, ידיים שלובות על מעקה חלוד
מולי עיר סך-הכל סטנדרטית, אך אני מודה לה.
מודע לעץ החצי עירום מולי, שנפוץ, וענפיו לא מרהיבים כל כך.
מודה על הנוף הרחוק שטרם טיילתי בו, אך מהווה אטרקציה יפה לעיניי.
המון אטרקציות יש בעיר סטנדרטית.
איש מבוגר מהלך את הכלב שלו שסוחף אותו למקומות חדשים,
מכוניות יוצאות, ונכנסות לחניה בתורות,
העצים נעים מהרוח, ציפורים עפות ומצייצות.
רכב ״ל״ יצא עכשיו מהחניה, מקווה שלא ידרוס אף אחד בדרך.. אף עץ, אף כלב, אף איש מבוגר.
עדיף שתהיה שריפה, יש לי ביד כוס מים.
עם כמה שרחוק ויפה הנוף,
אני שמחה להיות כאן, ברגע הזה, באוויר הזה,
ברוגע הזה, בלי החוזק הזה, אך עם המון חוזק שלי.
לא צריכים לדעת מי אני, אף אחד לא רואה אותי מכאן
במרפסת רק אני, אולי גם השכנים יסתכלו,
מה שהם חושבים לא מעניין אותי.
הכל הבל הבלים ופשוט, ההסתכלות על המרחב גם היא
פשוטה
וגם אני