מרגישה את עצמי מתנקה
מתנקה ממחשבות מיותרות
מכל מה שמפריע לי לנשום
מכל מה שגורם לכאבים.
ניצלתי את הבוקר לנשימות,
על מזרן עם כרית מתחת לגב
שכבתי ופתחתי את בית החזה
נשמתי, ופתחתי את הלב.
הרגשתי את עצמי, את הקרקע,
ליטפתי את האיזורים הכואבים,
הרגשתי את קימורי גופי, אהבתי.
הענקתי מעצמי קבלה.
פתחתי, עצמתי עיניים,
הרגשתי איך זה מרגיש.
כשהרגיש לי נכון,
התיישבתי אל מול כוס עם חליטת נענע
חמים, נעים, מקרקע.
פתאום המחשבות שלי קצת הישתנו, הרגשתי פחות חנוקה בחדר הזה שלי.
החדר שלי הוא מקום חופשי בשבילי, אדם חופשי, ואני יכולה ליצור בו הכל כדי שיהיה לי נעים.
האוויר לא צריך להפחיד אותי, כשפרסתי ידיים לצדדים, נהנתי מהמשב שלו על הגוף שלי.
שיחררתי, גם זה לא מפחיד כל כך. פחות התכנסתי אל תוך עצמי עם אגרופים קמוצות.
שיחררתי. התנתקתי. התנקתי. התחברתי.
ביחד עם המחזור, והכאבים, זה היה פשוט מושלם.
הגוף אוטומטית החליט שהוא פועל לטובתי. מנקה אותי
פנימה החוצה.
ואני, רואה את עצמי עכשיו, אוהבת את עצמי כל כך, למרות שבכל הסתכלות שלי אני מצליחה לראות את מה שעתיד לבוא, את הפוטנציאל
אבל הפוטנציאל לא מחליף אהבה עצמית, הוא פשוט מרגש אותי. העתיד מרגש אותי, אני מרגשת אותי,
אהבה ממלאת אותי.