אגם הברבורים

 אני נזכרת בפעם ההיא שעטפת אותי, בתחושות שלי. כמה היה נעים לי לעטוף אותך גם. כמה יכל להיות זה רק אתה. כמה כשאני מסתכלת אחורה, אני מרגישה מיניות, אהבה. לא מרגישה בכלל פחד, או סלידה. אני מבינה שעפ גברים לוקח לי זמן לבנות משהו, זמן רב מאוד. זה יכל להיות נחמד עכשיו, משהו כזה שיהיה קיים.

אני זוכרת גם איך היא נפגעה. וזה מחזיר אותי לכמה אני אוהבת נשים, את הרגישות שלהן. את היחס שלהן אליי. את הכוח שלהן כלפיי, לצד הרגעים בו אנחנו נמסות ביחד. 

אני מתגעגעת, למה שהרגשתי כלפיכם, לכמה שהיה חזק.

אני רוצה להרגיש שייכת, אהובה, ובטוחה, שוב.

אבל, רק לכמה רגעים. אני גורה לעצמה