אני במכונית. בא לי גשם עכשיו. נהיה מאוחר, רציתי לישון מוקדם בכלל. אז אני עוצמת עיניים כבר כאן, ומדמיינת לי חורף.
היום התמודדתי עם המון סיטואציות שדרשו ממני הקשבה לעצמי. מודה, אין גאה ממני. בין כל הקושי, אני עדיין שמה לב לעשות דברים מדויק. כשלא קיבלתי את מה שרציתי מאחת- דאגתי להיות שם עבורה וחיפשתי את שאני צריכה מאחרים. הצלחתי לבטא את הרצון שלי בכתב, לזמן אותו, לקבל אותו. כשנהייתי עייפה- ידעתי לתת לעצמי רגע לקבל החלטה. אז, ידעתי לדחות, כי אני רוצה לישון. לישון יהיה לי הכי נכון.
חברה הזמינה אותי לישון אצלה, חשבתי שזה ווין ווין. היא רצתה לא לישון לבד, אני רציתי ביחד, ולישון. הגעתי אליה, הייתה תחושה של אי נוחות, מהמבטים שהתלכדו לראשונה, עד לשיחה שהתפתחה לנו. רגעים שקטים, רגעים של מבוכה, בשונה מאוד מהמפגש הקודם שלנו. אני יודעת מה שונה- אני, שבדרך כלל אנרגטית, עם מלא כריזמה, ויודעת להוביל שיחה, באתי אליה כשאני מרגישה דיי בדיכאון. מצאתי את עצמי שוב צריכה להוביל את השיחה, זה לא הרגיש לי אותנטי. שום דבר בסיטואציה הזאת. עצרתי מדי פעם לשאול אותה שאלות, ולהסתכל לה בעיניים, חיפשתי לתת לה הזדמנות ליצור משהו חדש בנינו. הראתי לה סרטון מצחיק כדי להקליל את האווירה לפני השינה, ובכלל לא בא לי לצחוק! ולא מצחיק לי. אבל ניסיתי. כשהאורות כבו- הרגשתי אי נוחות. הכריות לא נוחות לי, התריסים פתוחים ויעירו אותי בבוקר, הסיטואציה קשה לי, אם אקום איתה- ארצה לברוח מהר לבית שלי. אין לי עניין להשאר. גם חשבתי- כמה לא נעים יהיה לחזור הביתה אחרי שאני במיטה שלה עם הפיגמה שלה וכבו האורות.
הבנתי דבר חשוב, לאחר שיחה פנימית- הגוף שלי שייך לי. אין סיבה שאשאר לישון במקום שמרגיש לי לא בטוח ולא נוח. גם ראיתי אותה- בקצה השני של המיטה, עם הגב אליי, כשהיא רצתה משהו קרוב יותר. אני בטוחה שהיא זרמה על הסיטואציה וגם לא הצליחה לבטא במילים שזה לא מה שהיא רצתה בדיוק. שאלתי אותה איך היא תרגיש אם אלך הביתה, נתתי לה חיבוק, הסברתי לה שאני מדייקת את התקשורת שלי עם עצמי ועם הסביבה. שכנות חשובה לי. נפרדנו, בצורה מביכה, שאני בטוחה שהותירה אותה בקצת חוסר נוחות, אבל אני מרגישה גאה.
הקשבתי לסביבה היום. דאגתי להסביר, דאגתי להיות, דאגתי להקשיב גם לעצמי- לגוף שלי, לנשימות שלי, לרצונות שלי. כשלא יכולתי לקבל דבר במקום אחד- מצאתי אותו במקום אחר. ידעתי לשים זין על איך שחושבים עליי, ולפעול כראות עיניי.
אני מגדירה את עצמי כאדם עם אינטיליגנציה רגשית, ורמת תקשורת גבוהה מאוד, אם כי הלילה הוכחתי את עצמי אחד אחרי השני, במצבים שונים שאירעו במקביל. אני שמחה על כך, על שהצלחתי בכלל לפעול נכון כשהראש שלי שוחה אל המחשבות המתסכלות סביב הכאבים שלי, והפחדים. ידעתי להיות קשובה. זה עושה אותי כל כך שמחה, שמש גדולה בלב שלי. בעוד בראש שלי גשם מטפטף, וחלומות.
