אאאא קשה לי
ישר דיבורי בידיאסם ובכללי תמיד זה בוירטואל, ובידיאסם בכלל לא רלוונטי עד שנפגשים ובונים תחושה נעימה ומשיכה. קשה לי לישון עם זה, זה נושא סופר טעון בשבילי. זה מזכיר לי את החוויות כגורה של הזוג, את התקרית השלילית שהייתה לי עם האקסית האחרונה שלי (שנפרדה ממני ביום שבת),
וואלה, אני בתקופת עומס, לפני מחזור, לפני מבחן, אחרי כל מני משברים של הימים האחרונים, משברים של עכשיו, התפרקתי היום. ולא בא לי או מסוגלת לדבר על מה שקורה איתי. לא בא לי לא בידיאסם, ולא סקס, (בטח לא אחרי שאוננתי את חיי אתמול), ולא בא לי שום דבר שלא מחבק ותומך בי. זה גם מפחיד, כי אז אני מרגישה שאני חייבת לתת את זה, שלא נעים אם זה לא יקרה כי היה על זה דיבור. בקיצור- אני לא בעד לדבר על זה מראש. בא לי הרבה תמיכה, חיבוקים, צומי, כל הזמן. זה מה שאני רוצה.
אני מנסה לדייק אבל לא נעים לי להוסיף דברים שוב ושוב. אז אני מתחילה להתנתק, כי לא מבינים אותי וזה משגעעע. ובא לי שיבינו אותי. כי כשלא, אני מרגישה נזקקת. אני לא רוצה להרגיש ככה, אז אני מתרחקת. ואז אני לבד, כולנו לבד.
ובלי קשר-לא אוהבת שאנשים רוצים להפגש איתי ואז נעלמים. לא אוהבת שמייבשים אותי. לא אוהבת שדברים לא רציפים, או בסדר הלא נכון. בא לי מדויק!
על סקס ובידיאסם- בא לי שיקרה בטעות, בזרימה, בכוח הכבידה. דרך הטבע, דבר יוביל לדבר. ואולי- לא יוביל, או לא מיד. וזה בסדר
על מה שאני מזמנת לי לימים הקרובים- עבור עצמי- להתקדם. לעבור את האתגרים שבדרך. למצוא סביבה נעימה שתכיל אותי בלי דרישות.
בא לי גם להעריך יותר את הקיים. את החברים, את הקרובים אליי,
אותי
