לפני שנתיים. 29 ביולי 2022 בשעה 8:55
אתמול ראיתי אותם והוצפתי. מפעם לפעם אני שואלת את עצמי, מתי זה יגמר? תכף יעברו שנתיים ועוד לא עיכלתי? מה לא עיכלתי בדיוק? אלה שעכשיו, אני לא שואלת כלום את עצמי ואת הסביבה. אני מרגישה בבועה נפרדת שלא מראה לי אף אחד. אני מרגישה ריקנות, חרדה. כאב ראש. לחץ. התעוררתי בבוקר לפחד חזק ופתאומי לאבד את ההורים שלי, שהם ימותו. וזה כל כך הגיוני שהפחד עלה עכשיו, כשאתמול חתמתי חוזה לדירה חדשה-ישנה בפעם הראשונה, וכשאתמול ראיתי אותם והוצפתי.
אני רוצה להעביר את היום מחוברת יותר, אבל יודעת שאי אפשר להאיץ בגוף. אני יכולה רק לתמוך בו- להתחיל את הבוקר בנשימות, להתאמן, לאכול בריא, להתחבק, לזוז, לעשות סידורים שצריך, בפועל אני עדיין במיטה, רוצה להעביר את היום מחוברת יותר.