לפני שנתיים. 25 באוקטובר 2022 בשעה 20:22
את מסתכלת עליי בעדינות. מכירה אותי מחדש. חוקרת אותי, וזה מושך אותי. כי אני תיבה מלאת סודות. מחרמנת אותי המחשבה שתוציאי אותם ממני. מחרמן אותי לחשוב שאת תתחברי אליי דרך הגוף. כולך גבוהה, חזקה, נפשית- פיזית את גמישה, גבוהה. כבר אמרתי? הרגשתי את זה מההתחלה, אותך מעליי. ואת שמה על צווארי את ידך, ואינך חונקת. את מלטפת במקום.. את נצמדת אליי, אני רכונה על הקיר. מלטפת אותי מהחזה, מטה, מכניסה את היד שלך לתחתונים שלי. מסתכלת עליי
אני מתחרמנת מהמחשבה שתגלי אותי כך, גופנית ונפשית, מחרמן אותי שמישהי תשלוט בי מחרמן אותי שמישהי תוציא את הנסתר ממני, מחרמן אותי שאת כל כך שונה ממני, מחרמן אותי שאני חנונית יותר ממך, וכן, גם לחנוניות אני נמשכת. אבל נחמד להיות היא לשם שינוי. ושאת, שאני כך חושבת שיותר שווה ממני, תרצה אותי, אני נהיית רטובה.