אני חושבת על זה הרבה, אבל לא משנה מה אני עושה אני מוכיחה לעצמי שאני רומנטיקנית חסרת תקנה. אני כותבת על אהבה ועל רגשות, אני משוררת חסרת גבולות. ובראש שלי, אני מפחדת להצהיר על כך, ועל כך שאני מחפשת אהבה. אני רוצה להגיע לשם בצורה עקיפה. כי אני יודעת שלא ארשה לעצמי להתאהב, אלה אם כן הגוף יחליט זאת בכפייה. לא משנה כמה אחפש מערכות יחסים לא רגילות שכוללות רק מין, או לא רק מין, אמנם זה לא תמיד אבל רוב הזמן אני מפתחת רגשות. לפעמים קצת רגשות, לפעמים אני ממש מאוהבת (טוב זה קרה לי פעמיים בחיים). אבל לא משנה כמה אנסה להסתיר את זה, כזאת אני. קראתי לפחות 200 קומיקסים עם סיפורי אהבה. הידיים התחממו כל פעם שהיה ווידוי על רגש מסוים, ואז, הנשיקה. הבטן התחילה לכאוב, שם. אני בורחת מעצמי. בגלל שיש לי הורים הומופובים, בגלל שאני קצת הומופובית כלפי עצמי, בגלל שכל הזמן פוגעים בי ונוטשים אותי. אבל זה חלום שמרגיע אותי. ולפעמים, מרגיש לא אמיתי. יום בו אגיד לבחורה שאני אוהבת אותה, והיא תשיב: גם אני.
לפני 6 שנים. 21 באוקטובר 2018 בשעה 6:39
