כחלק מתקופה מרגשת.
לא אומר שכולה חיובית, ולא מכל דבר שלילי ניתן להפיק טוב. אבל חיוך הוא תמיד הכרחי, והחיוך שלי נינוח ושליו כמו העלים באביב. רכים ועזים שלא ניתנים לשבירה. לא מזמן סיימתי קורס, וכעת אני בבסיס חדש ומדהים, נטול פוזות וצביעות, מלא באהבה. שבוע הבא אנחנו עושים מסיבת בריכה אצל אחד החברים לאוגדה, בנוסף טיול בצפון, ועוד המון דברים נהדרים. מעבר לאנשים המדהימים שקיבלו אותי, יש לי מפקדת מקסימה שלקחה אותי תחתיה. ואני שמחה שהיום, ובכלל, יצא לי להוכיח את עצמי בדברים הקטנים.
השבוע סבי נפטר. הוא היה אחד מהאנשים האהובים עליי ביותר במשפחה. ולמרות מותו המצער, אני מנחשת שכעת הוא לא סובל יותר מכאבים. הנשמה שלו שלווה, במקום נעלה יותר. להלוויה הגעתי עם מדים, שכן הבטחתי לו בפעם האחרונה שהתראינו שאראה אותו פעם הבאה עם מדים. כעת בשבעה, יוצא לי להכיר משפחה מרוחקת וחברים של חברים, יוצא לי להכיר את סבא שלי יותר דרך תמונות וכתבים שלא ידעתי שקיימים. בפעם האחרונה שהתראינו, גם הקראתי לו שיר שכתבתי, והוא אמר לי שהוא כתב שירה בעצמו בתקופת הצבא. אמר גם שחושב שכולם אינם, אבל הנה, מצאנו. ואלוהים, כמה מוכשר הוא. אני מבינה ממי ירשתי את האהבה למילים.
השבוע יצא לי גם להתחבר יותר לדת. אני לא מאמינה שהאלוהים שלנו הוא זה שנמצא שם למעלה. אבל גדלתי במשפחה מסורתית, וכעת החיבור לדת מקבל מימד נוסף של רגש. פתאום כל תפילה שאני שומעת, במיוחד כעת בשבעה, מקבלת עוצמות שגורמות לי לבכי. תפילה היא סוג של שיר, מלאה בכוונה ובלחן ובעוצמה.
אפשר להגיד שאני בתקופה טובה. חדורת מטרה בנושאים שונים, מתעצבת יותר ויותר לאדם שברצוני להיות מיום ליום, הכנתי את כל העזרים שאני צריכה לקראת היציאה לקצונה (יש לציין שאני מסודרת באופן מלחיץ). אני חוזרת לבצע את התחביבים שלי, ולהפגש עם אנשים, חדשים וישנים.
אלוהים, תודה על כל הטוב הזה. על שטוב לי בצבא. על התפתחות אישית, על אהבה ועל הנחת שניתן למת.
