אגם הברבורים

פגשתי אותה היום, את האחת שגורמת לי לצמרמורות ולחיוכים מרובים כבר תקופה קצרה. רעדתי לפני כן כאילו האדמה רעדה ואני לא עומדת בקצב ולא קולטת שנמשכה שניות ספורות אבל הפסיקה כבר. כשראיתי אותה החשש אט נרגע, ראיתי אישה יפייפיה, וחיבקתי אותה ארוכות. נסענו למקום עם דשא, ישבנו, דיברנו על יין, אני השתכרתי מעט (ומי שיגיד אחרת שקרן), על אף שהייתי מעורפלת ולא עיקלתי ממש את שקורה, ראיתי אותה זזה עם החישוק, אין דבר יותר מושך מזה. ואיזה כיף שהיא מחוברת לעולם המדהים של ג׳אגלינג ופלואו. זכורים לי רגעים ספציפיים במיוחד- היא עם החישוק, אני משתכרת מעט, העניים שלה כשהורידה את משקפי השמש לראשונה, החיוך שלה, הצחוק שלה, הגומות שלה. אני רוצה מתי שהוא להתעמק בהם שוב. כשאכלנו בבית הקפה, היא נישקה אותי כשיצאתי מהתא של השירותים והצמידה אותי לקיר. זכור לי הרגע שהיא שמה עליי את המעיל שלה, הרגע שהשתעלתי מהסיגריה. מעבר לצמרמורות, אני נהיית מעורפלת סביבה. בא לי לדעת עליה הרבה, בא לי לספר לה הכל, בא לי להיות כל כך חשופה מולה שהיא תעשה בי מה שתרצה כמו להזיז בובה על חוט. שליטה אמיתית עבורי היא התמסרות, והתמסרות משמעותה שכל פעולה של השולטת מולי משפיעה עליי. אם היא תעזוב, אכאב. כי כשאת מתמסרת את חשופה, פגיעה, וקשורה - את שבר כלי. כל כך נהנתי, לא הצלחתי למחוק את החיוך מהפנים. הרגשתי שמצאתי מישהי שאיתה יהיה סוף טוב לכל החיפושים המייסרים שלי למצוא שולטת שיהיה איתה חיבור חזק. היום היא אמרה לי שאחרי שאני גורה אני כלבה, וחלק בי רוצה תמיד להיות הגורה שלה.