צריך להמציא גאג למחשבות כדי שיהיה אפשרי לסתום אותן ולא לתת להן להוציא הגה.
אני מרגישה כמו סיר מים רותחים שלא ניתן לכבות אותו.
אלו לא דברים שאני יכולה /רוצה לשתף בפלטפורמה הזו
ומכיון שבחירת ״ המקום״ שלי בעבר הייתה מוטעית ,אני שומרת הכל לעצמי ופתאום אני מבינה כמה זה מאתגר.
כמה באמת אני יכולה להכיל את עצמי ? האם זה הדבר הנכון עבורי ? אני מנסה להבין מה הכי מדויק עבורי עכשיו .
ואולי אני בכלל טועה וצריכה לשנות את הגישה שלי לחלוטין .
אני מרגישה נשלטת מזוכיסטית של המחשבות שלי,הן משתלטות עלי בכל היבט של חיי ואני נכנעת . אולי מרצון .
אני עוצמת עיניים ובונה ארון עם המון מגירות בתוך הראש שלי
לכל מגירה יש מדבקה ואני לוקחת מחשבה מחשבה ומנסה לשתול במגירה הנכונה ….
הבעיה שהן סוררות ,לא מצייתות ומנסות לברוח .
וכל אחת מהן מייצרת מחשבה נוספת ,כמו עוד חוליה בשרשרת .
אני קצת הולכת לאיבוד ואני חוששת לתת לזה את המקום שלו
אז אני מתאפסת מהר,ומנסה להשתלט על הכל כי אני מבינה שאסור לי בשום פנים ואופן לתת להן מה שהן רוצות.וזה חופש פעולה מוחלט .
אני מחפשת בתוכי את הכלים הנכונים כדי לחזור למסלול
אני אחראית לכל מה שקורה בי
זה מנחה אותי ,מלמד אותי ,מחנך אותי כמו שולט .
ואז זה מכה בי ,אני לא אחרת.
אני לגמרי נשלטת .
ואני מרשה לעצמי להתמסר במקום מאוד מאוד מסוים
וזה עושה אותי טובה יותר ,נכונה יותר,מפוקסת יותר .
ואני מבינה שמה שיאפס אותי זו סטירה עם כוונה .
מבן אדם נכון .בעיתוי הנכון ועם כוונה נכונה .
כזו שתביא עימה דמעות מאושר,שחרור,הכלה .
בלי מילים.
בלי מילים.
בלי מילים.
זה עובד גם למחשבות ?
