בשנים האחרונות ,התקופה הזו של הסתיו הביאה עימה מחשבות ותהיות על עצמי ,מטרות שלי ,השגים שלי ורשימה מנטלית המרחפת בתוך ראשי לגבי דברים שאני אוהבת בעצמי יותר ואלו שפחות ומה אני רוצה לשנות או לשמור בחיי.
המחשבות האלו די ״ הפחידו ״ אותי כי הרגשתי צורך להתמודד איתן ולא תמיד ידעתי איך .
הרגשתי כאבי גדילה בכל גופי ושום תרופה לא עזרה לי באמת להתאפס ולהביא את עצמי להעביר דף ולשמר או לשנות .
השנה ,הביאה איתה שינויים פנימיים רבים ,הפכתי להיות נכונה יותר ומדויקת יותר עבורי ולסביבה שלי וכאבי גדילה כאבו הרבה פחות . עדיין אני מתמודדת עם השדים שלי אבל אני גם מחבקת אותם במקביל ולמרות החינוך המוקפד שקיבלתי ,זה בסדר להישען ,פשוט צריך לדעת על מי.
שיתפתי ,השלכתי ,קצת חפרתי ועכשיו אני מרגישה מאופסת יותר להבין מה מתחולל בתוכי .
זה חימם לי את הלב וגרם לדם שלי לבעבע מחדש .
במצב אידיאלי ,הייתי צריכה להיות עכשיו על הברכיים מולו כדי שיזיין ממני את כל המחשבות .
אבל כרגע ,יכולתי רק לעלות למרפסת ולאתגר את עצמי פיזית .
אז עכשיו אני רטובה ,בוערת ,מיוחמת אך רגועה יותר,למרות האוויר הקריר בחוץ …אבל :
