הרפתקאות

אני קורא את החטא ועונשו פעם נוספת, מפרספקטיבה קצת אחרת, ורואה בו משהו אחר מספר על רצח

זה סיפור על אדם אינטליגנטי, מוסרי (בעיניו), שמאמין שהוא דובר אמת.
הוא מבצע פשע, והרצון להתוודות מענה אותו - הוא דוחה, מהסס, שותק
כי האמת, לכשיכיר בה, תפרום את הזהות העצמית שהוא נשען עליה
זהות של אדם רציונלי וערכי
הספר מתאר תהליך של סדיקה עד כדי שבירה של הדימוי העצמי של רסקולניקוב, איש מחושב, איש של אמת, ששולט בעצמו ובמעשיו, שמבצע רצח

העונש האמיתי לא הגיע ממקור חיצוני כלשהו
אלא מהמפגש עם הפער בין מי שהיה בטוח שהוא לבין הבחירה שעשה בזמן אמת

לא זיהיתי את התהליך הזה בקריאה קודמת
להפך, קראתי את הספר והרגשתי שיש בו ניסיון הצדקה למעשה
הוא מלא בתיאורים על עד כמה הנרצחת היתה אישה רעה, והגיע לה, ושהגיבור יכל היה להימלט ללא עונש אם לא היה בוחר להתוודות
יותר מזה, המעשה, והדחייה של הווידוי במשטרה, אפשרה לו לעשות הרבה טוב
לעזור לאחותו ,
להוציא נערה מסכנה ממעגל הזנות ,
מה שתדלק עוד את מעגל הדחיינות
"רק עוד קצת, אסדר את הדברים, ואז אתוודה ואספר הכל"

אבל הכוונה אינה תחליף למעשה, וההסתרה והדיסאוננס מכלה אותו מבפנים בתהליך איטי ואכזרי , עד שלא מזהים אותו בסוף הספר
שתיקה היא בחירה שיש לה מחיר אמיתי

ב-BDSM, שליטה זה הרבה דברים, אבל בעיקר כוח
וכמו שאומר דוד של ספיידרמן, עם כוח גדול באה אחריות גדולה
גם אחריות היא הרבה דברים, אבל היא בעיקר מחויבות לאמת
שולט חייב להחזיק את האמת איתו תמיד
הסכמה אמיתית נשענת על אמת מלאה, אחרת היא מזויפת ומותאמת למציאות שלא שוקפה
ועם הסכמה מזויפת, לא ניתן באמת לבסס מערכת יחסים בריאה של שליטה

יש הרבה שיעורים בספר הזה עבורי
וכשאני קורא אותו בקונוטציה של שליטה דוסטויבסקי מפתיע אותי לחלוטין

ממליץ לכולם , אבל באנגלית