בפיזיקה, ישנם אירועים שההסתברות שיקרו היא ככ זעירה, עד שבכלל לא מתייחסים אליהם כאפשריים
כמו אטום חמצן, שיהפוך לפתע לזהב
ובכל זאת, בכל חיבור אנושי יש רצף הסתברויות בלתי נתפס: מיליארדי תאים מתחרים על ביצית אחת, שוב ושוב, דור אחר דור, לאורך אינספור אינטרקציות מקריות
שאבותינו היו קיימים בדיוק בזמן הנכון, נפגשו דווקא עם האישה ההיא, והולידו דווקא את הבת הזאת
ומתוך מיליארדי האפשרויות,
דווקא את — ורק את — הופעת בעולם
לזקק את כל הכאוס ההסתברותי הזה לכדי תוצאה אחת, מדויקת כל כך, היא לא פחות מנס
כמו להפוך אוויר לזהב
העולם מלא כל כך באנשים, צפוף כל כך בניסים האלה, עד שהם נעשים מובנים מאליהם ואנו מפסיקים לראות אותם
אנחנו מביטים סביב, והאינטראקציה האנושית נדמית לעיתים שגרתית וקהה
אבל כאשר שני אנשים נפגשים ומסתנכרנים ברמות העמוקות ביותר, נס ההסתברות הזה מתגלה, והוא עוצר נשימה