לפני 3 שבועות. יום רביעי, 7 בינואר 2026 בשעה 9:57
אתמול הסתכלתי על התמונה הזאת. זכרתי איך החיבוק הזה הרגיש, וחיבוקים רבים אחרים שלנו הרגישו כמוהו גם. זה החיבוק שאני מדברת עליו עם כל בנאדם שנקלע לדרכי כבר תקופה. "חיבוק שימלא אותי בכל מה שחסר לי. בכל מה שאין בי. באהבה, בהכלה, ברכות, בחום, בנתינה, בהבנה והקשבה וקבלה ובאינסופיות. זה החיבוק שאני מבקשת, ואין לי אותו". ופעם אתה נתת את החיבוק הזה, וזאת הסיבה שהתאהבתי בך. אבל כבר זמן שהחיבוק הוא חיבוק שלא נוח לי בו. חיבוק שבא עם ביקורת ושיפוטיות ודרישה להשתנות. ואני רוצה, רוצה להשתנות, אבל בחיבוק של הבנאדם הכי קרוב אלי אני לא יכולה להכיל את זה. אני צריכה שזה יהיה חיבוק שאוהב אותי כמו שאני בדיוק. חיבוק שעוטף אותי מכל הצדדים ולא מבקש ממני לזוז לשום מקום. ואין כזה חיבוק, נשאר רק זיכרון.