צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Asphyxia

כשהכאב הוא אוויר לנשימה והחמצן נגמר.
לפני שבוע. יום ראשון, 8 במרץ 2026 בשעה 4:32

אנשים שרוצים למות כי רע להם הם לא חלשים. 

אנשים שרוצים למות, הם אנשים יותר חזקים ממה שזה נראה על פני השטח.

הם עברו כל כך הרבה, כל כך הרבה בזמן כל כך קצר.

הם סובלים. כל כך סובלים, שהם מעדיפים לבחור. 

לבחור ללכת אל עבר הלא נודע.

להיכנס לחשכה בלי שום אור. אפילו לא טיפת אור.

החיים שלהם באותו רגע הם חושך מוחלט.

הם אבודים, והם לא אשמים.

הם לא אשמים בכל מה שקרה להם.

אבל באותו רגע הם כל כך רוצים שזה יגמר,

שהם מעדיפים כל מציאות אחרת על פני זאת שלהם.

הם אפילו לא מאמינים שיכול להיות משהו אחר.

שיכול להיות יותר טוב. יותר קל. שיכול להיות אור.

לפחות אור קטן.

כל כך קטן שמרחוק הוא נראה כמו כוכב בשמיים.

אבל הם לא רואים אותו.

הם לא בחרו את זה,

פשוט אף אחד לא סיפר להם שזה אפשרי.

ואיך אפשר לדמיין משהו שמעולם לא שמעת עליו?

לא קראת עליו. לא ראית אותו.

לא הרגשת אותו במו ידיך ולא הרגשת אותו בלב ובנשמה.

איך אפשר לדמיין אהבה אם לא אהבו אותך?

אם לא אהבת בעצמך?

תמיד היית בחושך. לבד.

עכשיו אנחנו יוצאים אל האור.

זה יכול להיות מסנוור בהתחלה, אפילו כואב.

אבל אני מבטיחה. מבטיחה שאשמור עליך.

מבטיחה שתתאהבו באור.

תהי מאושרת, את חדשה עכשיו.

לפני שבוע. יום ראשון, 8 במרץ 2026 בשעה 3:45

הייתה הזיית סמים במסיבת טבע.

אני דלוקה על אלוהים יודע כמה אסיד.

אלוהים יודע על מה עוד. 

ורע לי. ממש. המצב הולך ומדרדר.

אני מגיעה למקומות קשים מאוד עם עצמי,

ויש שם אפס חמלה מצד עצמי.

אני רוצה לעוף משם.

מתה לעוף משם.

מתה נקודה.

אני יושבת ברכב של חברים,

החברה הפסיכית שלי איילין מסתובבת מסביב

עושה בלאגן כמו תמיד.

ואני ברכב לא בהתקף חרדה.

בהתקף פאניקה. בשבירה.

אני לא יודעת למה עשיתי את זה לעצמי שוב.

שוב באתי עם האנשים שאני בטוחה ששונאים אותי,

אנשים שאני לא סומכת עליהם,

למקום שאני לא מרגישה בו בנוח,

שלא טוב לי בו,

ואין לי איך לחזור ממנו חזרה,

ואני רק רוצה למות.

בהזיות שלי באותו רגע אני נופלת מהשמיים

אני מלאכית לבנה שנופלת מהשמיים

ומתרסקת

פשוט נשברת לתוך האדמה

יוצרת בור עמוק

באמצע המסיבה

כולם סביבי

מסתכלים, מצביעים

צוחקים

מרגישה הכי מושפלת שיכולה להיות

ואני בוכה 

ואני בוכה על הברכיים

אני רק רוצה שהאדמה תבלע אותי

אני רק רוצה להעלם

להימחק

לחזור לבור

שיעלמו האנשים

שיעלמו העצים והדשא

שתעלם המוזיקה ויהיה סוף סוף קצת שקט

וגם אני, עדיף, שלא אהיה.

וזה מרגיש כמו כישלון.

כישלון מביך ומשפיל

 

אבל זה לא.

את לא נכשלת בלקחת סמים ילדה.

את לא נכשלת בסיטואציה החברתית

את לא שברת איזה חוק חברתי שאוסר עליך להרגיש רע

וגם אם כן, מה קרה?

את אמיצה. את אמיצה מאוד.

את הסכמת למות.

את לא פחדת.

את התמודדת עם פחד שאולי

אולי אין פחד יותר גדול ממנו.

ולא רק זה,

נהנית מזה. נהנית מזה כל כך,

שרצית וניסית לשחזר את הרגע הזה בדמיונך

לפחות עוד 3 פעמים באותו רגע.

אולי 3 שעות את יושבת שם ומשחזרת את הרגע הזה.

ואולי כל האנשים שמסתכלים

ומצביעים וצוחקים

הם בכלל לא נגדך.

אולי הם מחייכים בכלל.

אולי הם מאושרים ושמחים בשבילך.

אולי הם גם על מלא סמים ובאותו רגע

הסאלטות שעשית שם באוויר בהתרסקות שלך

נראו להם כמו רעיון ממש מגניב. מטורף. את.

אולי הם בשוק מעומק הבור שהשארת באדמה.

אולי זה עשה להם חשק גם.

אולי את מודל לחיקוי.

אולי הם מעריצים אותך על האומץ.

אולי הם גם דואגים לך קצת, כי את בכל זאת

ממש צעירה. וזה קצת כואב, לראות אנשים צעירים מתים. שובר את הלב. עושה חשק למות ממש.

וזה בסדר שאת בלי רכב משלך, עוד יהיה לך.

וזה בסדר שחברה שלך נרקומנית, זה לא הסיפור שלך.

וזה בסדר שאת לא מרגישה בנוח כי יום אחד את תמצאי דרך להרגיש בנוח בכל מקום.

ואת תמצאי אנשים שאת אוהבת.

ואת תאהבי את עצמך.

ואת ממש בסדר גמור איך שאת.

 

לפני שבוע. יום שבת, 7 במרץ 2026 בשעה 0:44

זה דורש פאקינג אומץ.

דורש פאקינג אומץ להיות אני. הכי פשוט. מי שאני.

המהממת, המושלמת, הסדוקה, השבורה, הבוכה או לא בוכה, הדומעת מהתרגשות ולעולם לא ממבוכה. היפה כל כך יפה, יפה כמו מלאכית קטנה שלך. יפה כל כך, שכנראה שיש גיהנום שלם בפנים. שכנראה מתחת ללב ומתחת לבטן ומתחת לכוס, מתחת לריאות והלב, מתחת לורידים, יש רצפה שרק מחכה להשבר. שרק מחכה להפתח ולבלוע אותך עמוק לנשמה. עמוק לתוך הילדה הטובה, עמוק לתוך השדה האדומה, עמוק לתוך האחות הטובה או הרעה.

שרק מחכה שתפגוש את כל השדים שלה ומדורי הגיהנום שיצרה לעצמה ורוקדת בהם כל כך פאקינג סקסי, מחכה שתפגוש את כל החברים הדמיוניים והאמיתיים ואתה פאקינג שם. פאקינג שם ביניהם.

אתה אמיתי? אתה חלום? הזיית סמים? שוב הגזמתי ושוב אני לא יודעת? שוב שכחתי את הזריקה שלי? אתה אמיתי איתי?

אתה באמת מראה לי את הצדדים האפלים שלך? ואני לא מדברת על המרושעים. כן כן, הם יפים. עוד נגיע אליהם. אני מדברת על אלו שאתה לא מכיר בעצמך. הצדדים החבויים. השקטים. העדינים אבל כל כך כואבים שהם פשוט עוד לא התגלו או יצאו אל האור.

אתה אמיתי איתי? או שכל זה פשוט מחווה ממש ממש גדולה בשבילי? משהו שנועד לעשות לי טוב בלב ובנשמה, משהו שאתה עושה בשביל שאגדל מולך. בשביל לומר הנה הצלחתי.

ואולי אני פשוט אתה. אולי אני פשוט מגלה אותך בי ואתה מגלה אותי בך? האם זה מה שאתה עושה תמיד? ואם כן, אז למה אני? כי רציתי וביקשתי? מה מיוחד בי? מה הופך אותי לאני? מה הופך אותך לאתה?

אני רוצה למצוא עוד כל כך הרבה זוויות לאהוב אותך. עוד דרכים, עוד מראות מנופצות שנביט בהן יחד. אנחנו יותר מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אנחנו כל כך הרבה יותר מזה. אתה אני. אני אתה.

אנחנו אחד.

 

 

לפני שבוע. יום רביעי, 4 במרץ 2026 בשעה 12:01

אני ג'ינג'ית. אבל להיות ג'ינג'ית זה יותר מהצבע שנולדתי איתו, זאת דרך חיים. לא סתם אומרים שזה אופי.

להיות ג'ינג'ית זה להיות ילדה קטנה ומעצבנת.

זה להיות נסיכה אצילית.

זה להיות תמונה יפהפייה מתקופת הרנסנס.

זה להיות ונוס יוצאת מהמים.

זה להיות מכשפה, ששורפים או מטביעים על לא אוול בכפה. או שכן.

להיות שדה מהגיהנום.

זה להיות מיוחדת, שונה תמיד מכולם. בולטת.

עם עוצמה ותאווה.

זה להיות עם רגישויות אחרות.

 

לפעמים בא לי להיות סתם אני אבל זאת מי שאני. זה בגנים שלנו, עמוק בדנא.

לפני שבוע. יום שלישי, 3 במרץ 2026 בשעה 17:46

תישרפי מבפנים בזמן שאת מזמינה בגדים ואיפור ואביזרים וכלים באלפי שקלים ביום אחד, ברגע אחד. תשרפי מההתרגשות בכוס שלך. תישרפי מהכוס כשאת יודעת מה תעשי עם כל החרא שהזמנת. ואי ואי כמה שאני שווה. לוהטת. שורפת.

 

 

 

 

תשרפו כוסעמק.

לפני שבוע. יום שלישי, 3 במרץ 2026 בשעה 15:20

אני רק רוצה לאהוב אותך

לחבק אותך

לנשק אותך בראש

לשחק לך בשיער 

לדבר אליך ברכות

להצחיק אותך 

ללטף אותך

פשוט לעשות לך טוב.

לאמץ אותך, קרוב ללב.

בשביל זה אני פה.

אני כאן איתך יפה שלי.

יהיה טוב. כבר טוב. נכון?

יופי מתוקה. לכי לישון. אני אעיר אותך בבוקר.

לפני שבועיים. יום שלישי, 3 במרץ 2026 בשעה 10:07

על הזין שלי המלחמה. על הזין שלי ההרוגים. הטילים, הפחד המהונדס שלכם, המקלטים, הכל. כל זה על הזין שלי.

תפסיקו לקרוא חדשות. תפסיקו להאמין להם. תפסיקו לרוץ לממד. תפסיקו לפחד. תפסיקו להיות כבשים. פאקינג עדר כבשים. 

תבינו שהחיים קצרים גם ככה וטוב שכך. תבינו שאפשר למות בכל רגע מכל כך הרבה סיבות. תפסיקו לקדש את הוראות פיקוד העורף. פשוט תפסיקו את הטמטום הזה. זה כל כך עצוב לראות כמה שאתם מהופנטים על ידי מי ששולט ומשתמש בכם. תתחילו לחשוב בצורה ביקורתית, תתחילו לשאול שאלות.

 

 

 

סעמק, תשרפו.

 

לפני שבועיים. יום שני, 2 במרץ 2026 בשעה 19:28

מילים שהקלדתי בשיחה בטעות:

זונה

בהמות

להשתגל

בחיים

 

מעניין. אני כנראה הולכת לגיהנום, יהיה כיף.

לפני שבועיים. יום שני, 2 במרץ 2026 בשעה 12:03

C - cut

U - you

M - madafucker

👹

לפני שבועיים. יום שישי, 27 בפברואר 2026 בשעה 22:49

רציתי להתקרב אליך,

רציתי לנשום אותך,

לחבק אותך

להכנע לך

להכאיב לך

ובעיקר בעיקר,

לראות...

פנימה, החוצה, דרך.

לתוך העיניים שלך.

אל הנשמה שלך.

לתוך החיים שלך.

לצלול לריאות שלך ומתחת לעור.

לשחק איתך. לנשום איתך. 

לחיות אותך. לצחוק איתך.

לבכות... בזכותך. להצליח.

להצליח להתמסר, דרכך, למקומות הכי,

הכי כואבים. הכי יפים ומכוערים ומפחידים ומסעירים.

להרגיש סוף סוף.

לא מהכוס, לא מהראש. להרגיש מהלב.

אני רוצה לאהוב אותך. שתתן לי לאהוב אותך. 

רוצה שתאהב אותי.

רוצה הכל. והרבה. יותר מדי. יותר מדי רוצה.

אפשר סטירה לאיפוס?

 

כל המחשבות האלה

ברגע אחד בחיים שלי

שמתפרס על פני כל החיים שלי

ומגיע לרגע הזה.

תודה.