שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Asphyxia

כשהכאב הוא אוויר לנשימה והחמצן נגמר.
לפני 3 ימים. יום שלישי, 27 בינואר 2026 בשעה 14:49

אני רוצה חיבוק, אבל אני מפחדת לקבל אותו. אני מכירה חיבוקים. אני לא מרגישה בהם בנוח. אני לא אוהבת להרגיש חשופה, פגיעה. אבל איתך... הרגשתי נראית. קטנה מאוד, אבל קיימת. בזרועותייך, יש לי מקום. אתה אומר שאני מרגישה בבית. אני לא יודעת מה זה אומר, להרגיש בבית. אני יודעת שכשאני בחיבוק שלך, מסתכלת עליך מקרוב, קצת מלמטה, אני מרגישה אני. אני מרגישה שלווה שיש בה גרעין של פחד. אני רואה שם משהו, בי, שמעולם לא פגשתי. סוג של אמת שלא ידעתי שקיימת. כשאני מסתכלת עלייך ככה, עם העיניים הגדולות שלי, עם האצבע שלי בפה, אני מרגישה כל כך מאושרת בתוך הכאב הזה. כן, זה כואב. זה שובר אותי, ודרך השבר הזה יוצא ממני צבע שמעולם לא ראיתי. שלא יכלתי בכלל לדמיין. 


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י